השופט בדימוס הרן פיינשטיין מספר שלא הופתע מהפסיקה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, באשר לפסילת ביטול עילת הסבירות מפני שהוא מכיר את פסיקותיה עוד קודם היותה שופטת בבית המשפט העליון, כשהלאומיות והציונות הן לא הדבר המרכזי בהשקפת עולמה, אלא "אני ובלתי אין".
השופט פיינשטיין מתאר את חיות ואת חבריה כמאוד מרוכזים בעצמם ולכן היה לו ברור שהם לא ידחו את פסיקתם בשל המלחמה.
השופט מקריא הערה שהופיעה בפסק דין משנת 1994: "פסק הדין נמסר לפרסום באיחור ועל כן הוא מתפרסם עתה", ומסביר, שאילו רצו השופטים לעכב את הפרסום ולהיענות לרחשי הציבור, הם היו יכולים, כי יש תקדים לכך.
לצערו, אומר השופט בדימוס פיינשטיין, השופטים מרוכזים בעצמם והרוח הציונית, שהוא עצמו גדל עליה, איננה נמצאת יותר בין כותלי בית המשפט העליון.
יוקרתה האישית של אסתר חיות והטבעת חותמה – הן הדברים החשובים לה, וכפי שמעיר השופט פיינשטיין: "גם לשופטים יש אגו", והראיה הפשוטה לכך, לדבריו, היא פסק הדין שכולל 738 עמודים!
השופט מביא דוגמה משופט אחר שהיה בבית המשפט העליון, השופט יואל זוסמן, שקבע במפורש שיש להימנע מאמרות אגב ולהמעיט בכך, ופסק דין מפורסם שלו כולל רק שני עמודים וחצי.
לדעת השופט פיינשטיין, יוקרתה של השופטת חיות היתה גדולה יותר בציבור, לו היתה מקשיבה לרחשי העם בזמן מלחמה, שלא היתה כמותה בתולדות המדינה, אלא שהאגו הכריע ואף באפשרות של החלטה ודחיית פרסום ההחלטה, היא לא השתמשה. הוא מוסיף שבפסקי הדין של אסתר חיות מופיעה רבות המילה "אני", כלומר חשוב לה לציין: "אני קובעת".
השופט בדימוס הרן פיינשטיין מתייחס בראיון גם להחלטות השופטים האחרים, לשאלה האם בג"ץ יכול לבטל חוקים, למונחים מומצאים של שופטים ללא בסיס חוקי, לרוב הדחוק בהחלטה, לשופט שטיין ולרפורמה המשפטית.
קשה לי להאמין שאחרי מה שהיא עשתה כנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות יכולה הייתה להעלות את קרנה בציבור. הרי עניין פסק דין הסבירות ופסק דין הנבצרות לא היו מה שפגע ביוקרתה מלכתחילה, אלא כל הדברים שהיא עשתה קודם לכן, גם כשופטת בעליון וגם כנשיאת העליון.