בתפילת יום העצמאות בישיבת ההסדר אור עציון כשמגיעים לפסוק בהלל "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה", הרצפה רועדת. כל הישיבה והעומד בראשה, הרב דרוקמן, שרים בקולי קולות את הפסוק שהרב חווה על בשרו כניצול שואה. שחר אליצור, שבעלה היה תלמיד בישיבה מספרת על הרגע המרגש "פתאום אתה מבין את המשמעות שהרב ראה עולם נחרב ואז עולם קם מחדש".

[vplayer id='15584']

סרטון מישיבת אורות עציון ביום העצמאות

הרב חיים דרוקמן נולד בפולין בשנת 1932. אחרי ה"אקציה" שהנאצים ביצעו בעיירתו, נמלטה משפחתו לרומניה. לאחר ניסיונות הוריו להשיג אישורי עלייה לארץ ישראל, כשהיה בן 12 מסרו אותו הוריו לזוג חשוך ילדים שהשיג אישור עלייה, איתם הגיע הרב לארץ. חתנו של הרב דרוקמן, ראש מדרשת "אורות עציון" הרב עוזי ביננפלד, מספר אף הוא על החוויה המיוחדת עם הרב ביום העצמאות "אני שומע אותו הרבה מאוד שנים ביום העצמאות, 40 שנה, ולאט לאט הוא היחיד שיודע מה זה גלות. אף אחד לא יודע מה זה גלות, דור שלא ידע גלות, צריך להסביר לנו מה הערך של מה קרה פה ומה השתנה, מה זאת מדינה בשבילנו".

בהגיעו לארץ, השלים הרב את לימודיו בבית הספר היסודי "עליה" בפתח תקווה. לאחר מכן למד בישיבת כפר הרא"ה, שם החלה פעילותו ארוכת השנים בתנועת "בני עקיבא". הרב היה מדריך, חבר בקומונה ופעיל בהנהלה הארצית. כאשר זכה בפרס ישראל התראיין על הפעילות בתנועה ואמר "ראיתי חשיבות רבה בחינוך הנוער למשימות לאומיות וחלוציות. כל מה שקשור לחינוך שייך לבניין העתיד של העם ושל המדינה". הרב טורח להגיע עד היום לכל סמינריון וועדה של התנועה, אליצור מספרת על החוויה שלה כמדריכה "אמרתי לעצמי, למה בן אדם עם כזה חשיבות מגיע? הוא לימד אותנו המון שירים, אני זוכרת ששאלתי למה הרב מלמד בכל פעם שיר? הרב ענה לה "שעל ידי שיר אפשר הכי הרבה להשפיע על האדם" זה משהו שהולך איתה".

https://tovnews.co.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9e%d7%9f-%d7%a2%d7%91%d7%93-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a7/

לאחר לימודיו בישיבת כפר הרא"ה, הרב הלך ללמוד בישיבת מרכז הרב, שם למד אצל הרב צבי יהודה קוק "הוא היה מורי ורבי המובהק", מספר הרב דרוקמן. "ממנו קיבלתי כל מה שיש בי מבחינת תפיסת העולם ותחושת השליחות. את ההשקפה שעם ישראל כולו אחד, על המגוון שבו, את ההסתכלות האופטימית גם על מצבים קשים ואת הגישה החיובית לטיפול במצבים קשים".

בשנת 1963 הרב התמנה לראש ישיבת "אור עציון" שהוקמה שלוש שנים קודם לכן, ביישוב שייקרא לימים מרכז שפירא. ביישוב יגורו אשתו, ד"ר שרה, רופאת משפחה, ועשרת ילדיהם. שם גם הקים את אחת מישיבות ההסדר הראשונות "מטרתה של ישיבת ההסדר לגדל תלמידי חכמים בעלי השקפה ציונית, הלוקחים חלק בביטחון עם ישראל, הם עוסקים בביטחון המדינה על שני צדדיו – הפיזי והרוחני".

אליצור מספרת שכל תלמיד בישיבה שמתחתן ונשאר ללמוד בישיבה – אברך, הרב נפגש עם הזוג ועושה שיחת היכרות. "הוא שאל אותי מאיפה אני ומאיפה ההורים שלי? הייתה שיחה ממש יפה. אותי זה ממש הפתיע, מה מדברים עם כולם?". אך זה דבר אופייני לרב וכל תלמיד ואדם שליווה הוא זוכר ושומר איתו על קשר.

גם צבי הקן, אברך בן 24 בישיבה, מספר על התכונה המיוחדת הזו שיש לרב. "הייתה לי שיחה אישית עם הרב, לא חשבתי שהוא ממש מכיר אותי למרות שהייתי יותר משנה בישיבה, חשבתי ש"נבלעתי" בתוך המון התלמידים והאנשים שהוא פוגש, אבל התברר לי שהוא ממש שם לב אליי בכל התקופה שאנחנו מכירים, איך אני לומד ומתקדם".

https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a8%d7%aa/

הקן מספר על הזיכרון הראשון שלו מהרב, "שהגעתי לבדוק את הישיבה בכיתה י"ב, נכנסתי לשיעור לחבר'ה הצעירים של הישיבה. נדהמתי לראות אדם כל כך מבוגר עם מאור פנים, משהו כמו דיוקן של מלך, כל כך קשוב וסבלני. גישור על פער גלאים בלתי נתפס".

אליצור מוסיפה סיפור אישי שמדגים עוד יותר את היחס האישי של הרב אל תלמידיו "בעלי ממש רצה שהוא יחתן אותנו, ובאותו יום שאנחנו התחתנו נכד שלו גם התחתן. הרב ניסה להזיז את השעה של החופה של הנכד שלו, ולנו הוא אמר 'אתם אל תעשו כלום'. זה לא הסתדר. אנחנו ממש התבאסנו, ובחתונה עשו לנו סרטון ממנו שהוא נורא מצטער שהוא לא יכול להגיע. אחרי הסרטון הוא פתאום הופיע ובא לרקוד עם בעלי. זה ממש ריגש אותנו, עד היום זה מרגש. זה ריגש את כולנו שהוא הגיע מהחתונה של הנכד ישר לחתונה שלנו".

גם הרב ביננפלד מספר על היחס החם מהרב, "הגעתי ללמוד בישיבה כי אבא שלי היה חניך של הרב דרוקמן. הסיבה שבאתי ללמוד הייתה בגלל היחס החברי ה'בני-עקיבאי'. יש את ה'מורא רבך', דיסטנס של יראת כבוד לאדם שאנחנו יודעים מה הוא ומה ערכו. יחד עם זה תמיד יש תחושה של משהו חברי, משהו מאוד פשוט. גדלות פשוטה, גדלות אנושית, משהו מאוד חם, לבבי, אכפתי ושם לב".

ביתו של הרב פתוח לרווחה לכל דורש, הרב ואשתו ליוו במשך שנים עשרות בעלי תשובה בדרכם לדת, ביניהם חברת הכנסת אורית סטרוק. במפגש מרגש שנערך לפני כחודש, נפגשו מי שהיו בזמנו בני נוער מהקיבוצים. הרב דרוקמן לאחר מלחמת יום הכיפורים אסף אותם ל"חוג דתות". במפגש סופרו סיפורים מרגשים מאותם ימים, על הקשר המיוחד, על לימוד התורה מתוך סבלנות וסובלנות, ועל הכנסת אורחים ללא גבולות בביתו של הרב. אחת מהמשתתפות סיפרה "כל הזמן הסתובבנו בבית של הרב, היינו אורחים רצויים בכל שעה, בכל מצב, בכל לבוש".

בבית של הרב היו נמצאים כל עם ישראל, אך גם בני ביתו הרגישו בו בנוח. הרב ביננפלד מספר "ההרגשה בבית הזה היא באמת משהו מיוחד במינו". הרב מספר על היכרותו עם הבית, מהבית הקטן בו גרה משפחת דרוקמן בתחילה, לשיפוצים שעבר והוספת חדר השיעורים. "הכרתי את הבית מכל זוויותיו. מה שקורה בבית זה האנשים שבו, הבית הוא אבנים, מה שמשנה הם הלבבות, אתה מרגיש מאוד בנוח".

https://tovnews.co.il/%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%91%d7%a1%d7%a7%d7%99-%d7%96%d7%a6%d7%9c-%d7%94%d7%96%d7%93%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa/

לרב דרוקמן הייתה הופעה קצרה בפוליטיקה הישראלית, הוא כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות מטעם מפלגת המפד"ל. הרב ביננפלד, שהיה תלמיד בישיבה בזמן כהונתו של הרב, מספר על ימים אלה "אתה יושב בשיעור ובאמצע השיעור מצלצל נשיא המדינה והרב מבקש מחילה ומדבר עם נשיא המדינה. אחד הדברים שהדהימו אותי בתור תלמיד, זה שלא הייתה שום מעורבות, זאת אומרת הוא לא גילה שום דבר, לא שיתף במה שלא צריך, בחוויה שלי זה היה מאוד תורה והעיסוק שלו בנפרד. למרות שזה התערבב כי אנשים צלצלו אליו כל הזמן… ההבנה של ממלכתיות בפועל, לא מדברים בסיסמאות אלא אתה רואה תורה של ממלכה ושל עשייה". עד היום חברי כנסת ורבנים מתייעצים עם הרב לפני החלטותיהם, והרב ממלא תפקיד חשוב במפלגות הציונות הדתית.

לרב ולרבנית יש 81 נכדים ו-102 נינים. הרב ביננפלד מספר "כל נכד ונכדה שנולדים, הרב מברך ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, אנחנו יודעים מאיפה זה בא ומה גורם לזה. כל אירוע שמתאספים המשפחה, הרב אומר בבכי 'כי במקלי עברתי את הירדן, ועתה הייתי להרבה מחנות'". כאשר רואים את הרב דרוקמן בוכה ברגע הזה, אתה רואה בכי עצום, אבל שמחה והודיה על המקום ממנו הוא בא, והמקום בו הוא נמצא היום, מוקף בעשרות נכדיו וניניו בארץ ישראל.