צה"ל העלה את עצימות הפעולה שלו בחאן יונס.
איתה גם הגיעו הבשורות הרעות על נפילתם של עשרים ואחד חיילים. לא ברור האם העלייה ברף התמרון היא חלק מתוכנית הלחימה המיועדת או סוג של קשב והדהוד של סימני הביקורת שנשמעו על הפער שבין התכלית האסטרטגית של המלחמה לבין התוכנית האופרטיבית של הצבא.
גם אם זו היתה התוכנית המקורית, אין ספק שסממני הביקורת, הלחץ בנושא החטופים ואולי גם ההבנה כי הצפון מחכה ועדיף שלא לנהל מערכה חדשה בטרם זו הוותיקה תוכרע – נמצאים כולם ברקע.
עוד נמצאת ברקע סוג של מחאת המילואימניקים שהיא מהופכת למחאה הדורשת את החזרת החטופים "עכשיו" = מילת קוד חמקמקה להפסקת המלחמה עכשיו.
המחאה של המילואימניקים מבטאת סוג של מתח שקיים ואולי גם הוא חלחל לאופן שבו צה״ל פועל כעת בעזה.
מדובר במתח בין הדרג הטקטי הלוחם בשדה הקרב שכולו נחישות ודבקות במטרה המוחלטת לבין הדרג האופרטיבי הבכיר של הצבא שהקרין כלפי מטה וכלפי מעלה (הדרג המדיני) סוג של גמגום ונכונות להסתפק בפחות מהתכלית השאפתנית שנקבעה לתחילת המלחמה ברצועת עזה.
בהיבט הזה, צריך לשים לב היטב למה שמתחולל בפלח הזה של המילואימניקים. זה כור ההיתוך של הפוליטיקה החדשה פוסט המלחמה ותוך כדי המלחמה.
משם יבואו האנרגיות החברתיות פוליטיות החדשות, ונראה כי גם הם צריכים להקפיד על טוהר המסר שלהם וליצור חיץ בין המסר (שיש בו היגיון רב) לבין המקום שבו הוא מועבר כדי שלא ללכת בנתיב המסוכן שחרשו הסרבנים במהלך השנה האחרונה.
ב״מזרח הרחוק״ יותר נמשכת המערכה שפתחו האמריקנים והבריטים נגד החות'ים בתימן. הלילה עוד גל של תקיפה שיותר מאשר מכוון לחות'ים – מיועד לאיראנים. קשה כרגע לקבוע האם מי מביניהם , החות'ים והאיראנים, מתרשם מכך אבל לפחות נשמרת העיקביות.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.