את החזרה בתשובה שלי עשיתי בזמן השירות הצבאי. אנשים שואלים אותי "איך זה קרה? בצבא אנשים נחלשים רוחנית". אז נכון, הייתי חובש חילוני במחלקת בני ישיבות- אבל החובש השני שהיה יחד איתי נשאר חילוני. אחד הדברים המרכזיים שגרמו לי לחזור בתשובה, היא משנתו של הרב קוק זצ"ל, אליה נחשפתי דרך השיחות עם תלמידי ישיבות ההסדר ודרך ספריו של הרב שלמה אבינר שליט"א. עיקר חידושו של הרב קוק היא 'תורה שמדריכה אותנו בתקופת הגאולה'. ראשית צריך לראות בעיניים שאנחנו חיים בתקופה של גאולה, לחזות בתהליך שיבת ציון, שעם ישראל שב לארצו ונבנה בה אחרי גלות ארוכה. בנוסף לכך, יש להבין שעם ישראל הוא אומה ולא אוסף של יחידים. בגלות עסקנו, בצדק, רק בתיקון הפרט- כי הגלות באה בגלל החטאים שלנו, לכן היינו צריכים לכפר עליהם, אך המטרה הסופית היא "אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" והממלכה הזו תהיה רק על אדמת ארץ ישראל. לכן הרב קוק ראה בתנועת הציונות של הרצל תופעה חיובית של עם ששב לארצו ובונה את קומת החול, הוא ראה בזה "תשובה לאומית", של חולה שמתחיל לחזור לחייו. על כך שהציונות נתקעה בקומה החילונית הרב קוק העביר ביקורת גדולה כמבואר באגרותיו, והוא אף הקים תנועה בשם "דגל ירושלים" שתפקידה היה לנפוח נשמה בתנועה הציונית החילונית ולא להשאיר אותה רק בשאיפות שטחיות וחומריות.
משנתו הרוחנית של הרב קוק נתנה לי משמעות כשהייתי לוחם בצבא. כמו כל חייל בצה"ל, קמתי בבוקר ושאלתי את עצמי "מה אני עושה כאן?", ולא הייתה לי תשובה טובה. "עשו את זה לפניי ועכשיו זה התור שלי" זו תשובה נחמדה אבל בשבוע שדאות הקושי גובר. עד שנחשפתי לתורתו של הרב קוק, והבנתי שאני חלק מדבר גדול, חלק מעם גדול, שחי בארץ קדושה, נחלת אבותינו. הבנתי שיש לי זהות לאומית וחיבור לארץ. והבנתי שאני צריך להגן על העם הגדול הזה שאני איבר קטן בגוף הלאומי הזה שיש לו ייעוד אלוהי נצחי. ככל שיותר למדתי על עם ישראל ועל ארץ ישראל כך התחברתי יותר לזהות היהודית שלי, עד שקיבלתי על עצמי עול מלכות שמיים ועול מצוות. זה מה שנתן לי מוטיבציה ורצון ללכת לישיבה ולהעמיק בזהות שלי, כי הרגשתי שאני צריך להשלים הרבה.
הסיבה שאני כותב זאת עכשיו, משום שאני חושב שבלי משנתו של הרב קוק זצ"ל, אין איך להסביר את המשמעות של המלחמה שאנחנו נמצאים בתוכה. אי אפשר להסתפק בתורת הפרט, אי אפשר לומר שאסור ללכת לצבא, אי אפשר לדבר כאילו אנחנו בגלות חלילה. מאות אלפי החיילים שנלחמו ונלחמים במלחמה הזו צריכים משנה רוחנית שתסביר להם מה משמעות המלחמות בישראל, מדוע אלו שנלחמים בנו נלחמים במה שאנחנו מייצגים בעולם, הם צריכים לשמוע על המצווה הגדולה שיש למי שמוסר נפשו למען העם והארץ, על השייכות הגדולה לכלל ישראל ועל כמה שה' משגיח עליהם בזכות מעשיהם הגדולים למען ישועת הכלל, הם צריכים שיגידו להם איזו נשמה גדולה ואידאלית יש להם, נשמה של דור גאולה. בתחילת המלחמה ניגש אליי קצין מסורתי ואמר לי שהוא פוחד שבגלל העבירות שלו הוא ימות במלחמה. ניחמתי אותו בדברי הכהן משוח מלחמה שאמר "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" ורש"י שם כותב: "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם", ובמשך שעה שלמה הסברתי לו את ההבדל בין מוסר פרטי למוסר לאומי, ועל הזכות הגדולה להיות במלחמה הזו. פתאום החזה שלו התנפח, העיניים שלו נצצו והוא אמר לי "הרב, אתה חייב להעביר את השיעור הזה לכל הגדוד". וזה מה שעשיתי. העברתי שיחות בנושא הזה של תורת הכלל לאורך המלחמה. לקראת שחרור הגדוד הקצין התחיל להתחזק יותר וללכת עם כיפה באופן קבוע.
בשנים האחרונות האינדיבידואליזם גבר, בגלל תרבות המערב שמקדשת את הפרט והמימוש העצמי, אך המלחמה חשפה את האידאלים הגדולים שטמונים בתוך מאות אלפי יהודים בעם ישראל, הם צריכים שמישהו יתן להם הסבר לפרץ הנשמתי שבוקע בתוכם, שידע לנסח את זה במילים ולהכווין את זה למקום הנכון. לשם כך נדרשים בדורנו תלמידי חכמים היודעים לקרוא בשם ה' ולהתבונן בנשמה של הדור, וגם יהודים פשוטים שמארגנים שיעורים בשכונה, קביעת חברותות, כתיבת מאמרים ברוח התורה הגואלת, פתיחת חבורת לימוד בפרשת שבוע במקום עבודה ועוד. שנזכה.
