[vplayer id='18134']
דודי ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה ישראל, הוא גם הבעלים של קבוצת התקשורת שידורי קשת – הבעלים של ערוץ 12, חדשות 12 ואתרי האינטרנט מאקו ו־N12. כמו כן הוא מבעלי השליטה בבנק מזרחי טפחות. העולה מכך הוא, שהפרסום של חברות אלו בערוצי התקשורת שבבעלותו מובטח. כמו כן, מכיוון שמדובר במותגים חזקים, שהציבור לא מקשר אותם לשמאל, הוא לא חושש שתדמיתו השמאלנית של ערוץ 12 תגרום ללקוחות לברוח מבנק מזרחי או להחרים את קוקה קולה. הכוח אצלו, הכסף אצלו, והוא חופשי להוביל את הערוץ כרצונו למרות שהעמדות המובעות בערוץ מייצגות מיעוט קטן בישראל.
לעומתו, העובדת לשעבר של מקאן שחשפה בפנינו את ההנחיה המפורשת לחרם האידאולוגי על ערוץ 14, מסתתרת בשם בדוי וחוששת, כי בחברות רכש המדיה, מתברר, כולם אנשי שמאל. מיעוט, אבל שולטים.
כפי שחשפנו כאן, אילן שילוח, מנכ"ל מקאן, משתמש בחבילות הפרסום המוצעות ללקוחות ככלי פוליטי לשינוי התקשורת בישראל ולחנק כבשת הרש של תקשורת הימין הקטנה, החדשה, המנסה לצמוח.
אשתו של שילוח, שירה מרגלית, הייתה מנכ"לית של קשת 12 במשך תקופה. ניגוד עניינים זה כנראה כלי המיועד לסיכול מינויים ימניים בלבד, ומועצת הרשות השנייה עיוורת לעיוות כזה או אחר המנווט את הכספים לכיוון כלי תקשורת מסוימים באופן לא מקצועי. בתקופה שבה הייתה מרגלית מנכ"לית, הרייטינג של קשת ירד מאוד, ובו זמנית רכש המדיה מצד מקאן גדל מאוד למרות הירידה בחשיפה. עמית סגל הוא העיתונאי היחיד שהעז לכתוב את האמת עליה ועל בעלה ללא חשש, שאר העיתונאים מיישרים קו בהתאם לבעלי המאה.
יוניברסל מקאן מציגה את עצמה כחברה מקצועית שאין לה קשר לפוליטיקה, אולם מעדותה של העובדת לשעבר עולה כי הם חברה פוליטית לחלוטין שעושה קמפיינים 'פרו בונו' לעמותות שמאל. כך למשל "אליפלט", עמותת שמאל קיצוני הפועלת למען המסתננים, זוכה לתמיכה ממקאן, כפי שניתן לראות באתר האינטרנט שלהם.
בנוסף, כאשר מנכ"ל מקאן מצייץ בטוויטר שאין מספיק סיקור למחאת בלפור, איזה כלי תקשורת לא יעז להתיישר עם מי שמאכיל אותו? הרי חברות רכש המדיה נותנות מקדמות לערוצים עוד לפני שמקבלות מהן את שטחי הפרסום, ובכך מאפשרות את הקיום של כלי התקשורת, את מימון ההפקות והשידורים. בצורה כזו, בעל המאה הופך לבעל הדעה וכלי התקשורת מתיישרים לכיוון עמדותיו של שילוח כדי לעמוד בציפיות ולהמשיך לקבל נתחים נכבדים מתקציב הפרסום. כך קיבלנו סיקור בלתי פוסק של חבורת הזויים קטנה ואובססיבית שמפגינה נגד ביבי כביכול זה המיינסטרים בחברה הישראלית.
זה התחיל כשינון מגל פצח בחרם על תנובה כי לדעתו היא מחרימה את ערוץ 14 מסיבה אידאולוגית.
בדקנו את הנושא מקצועית ופרסמנו סרטון נגד מה שראינו כהתבכיינות מיותרת, מכיוון שהאינטרס המסחרי והמקצועי הוא זה שמוביל חברות לפרסם בכלי תקשורת כזה או אחר, ולא עמדה פוליטית.
אולם, לאחר פרסום הסרטון פנתה אלינו מנהלת בכירה לשעבר בחברת פרסום, אשר מכירה היטב את חלוקת תקציבי הפרסום, עם עדות חד-משמעית שינון מגל צודק, ואכן ישנו חרם אידאולוגי על ערוץ 14, אבל לא מצד תנובה כפי שהוא ניסה לטעון – הרבה מעבר לכך.
מתברר שחברות רכש המדיה עצמן, האחראיות הכמעט בלעדיות על מכירת פרסום, הן אלו שמחרימות את ערוץ 14, כהנחיה מפורשת לעובדים שלא להציע את ערוץ 14 ואף לשכנע לקוחות שמעוניינים שלא משתלם להם לפרסם שם.
https://tovnews.co.il/%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%9b%d7%99%d7%a6%d7%93-%d7%aa%d7%90%d7%92%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95/
לאחר פרסום הדברים קיבלנו את תגובת מקאן, שהכחישו את הדברים וטענו כי הם עצמם רוכשים דקות פרסום מערוץ 14 ומוכרים אותן ללקוחות שלהם כגון איקאה, טמפו ועוד. אולם בירור שעשינו עם ערוץ 14 הבהיר כי שקל אחד לא הגיע מחברת מקאן לערוץ 14, אלא החברות הנ"ל שאכן מפרסמות בערוץ 14 רכשו את שטח הפרסום דרך חברות פרסום אחרות שאינן מקאן. כלומר, החברות אמנם לקוחות של מקאן, אך מכיוון שלא קיבלו ממקאן שטח פרסום בערוץ 14, פנו בנוסף למשרד פרסום אחר שייתן להן מענה וחשיפה לציבור הצופים של 14.
ל"יוניברסל מקאן" יש כוח בלתי נתפס להשפיע על שוק התקשורת בישראל ולחנוק כלכלית כלי תקשורת שתפיסת עולמם אינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה השלטת במשרד הפרסום. אין כל רגולציה שתמנע מהם את זה. זוהי דרך קלה ואלגנטית, בשקט ומאחורי הקלעים, לנווט את התקשורת הישראלית אל עבר המחוזות הרצויים במשרדי ההנהלה של חברת הפרסום.
הגיע הזמן לשינוי רגולציה בתחום, לא ייתכן שחברות רכש המדיה ינצלו את כוחם המונופוליסטי כדי לקבוע את שוק הדעות בישראל.
למה זה לא מפתיע אותי