פרק שני בסדרת שיחות על הגרוש מגוש קטיף. טל ברקאי מדבר עם בועז העצני על דמותו של אריאל שרון, ועצמתו כמצביא וכלוחם. כדי לצאת מהתסבוכת המשפטית האישית בנושא האי היווני קיבל שרון יעוץ לצאת לפעולה דרסטית . ברגע שהחליט שרון ללכת על מהלך ההתנתקות , איתרגה אותו מערכת המשפט והאופוזיציה משמאל. חודשים ספורים אחרי הגרוש, שרון כבר ראה את תוצאות המהלך שעשה, ואת הירי על יישובי העוטף.
אריאל שרון מעל באמון העם – הליכוד היה נגד מהלך החורבן של גוש קטיף אבל מה שהוביל את שרון היו שיקולים זרים. כאשר לומדים את המחלה היהודית רואים שגם מנחם בגין הסכים למהלך של אנואר סאדאת. אמנם בהסכמת הכנסת אבל בהתעלמות מוחלטת מיסודות האיסלאם.
כדי לנצח עם ישראל חייב לכבוש חזרה את ארץ ישראל מאת העמעמים הנגב (הוא סיני) ועד לנהר הפרת. אי ממש לא מציע לפתוח במלחמה אבל שזו כפית עלינו אלו יעדי הניצחון.
כליף רות
מזל שבניגוד לשרון לביבי חשובה טובת המדינה לא המשפט שלו, והוא לא מתיש את הצבא בעזה, לא מסתכן במלחמה אזורית שישראל לא ערוכה לה, משחרר את החטופים ומעלה את דירוג האשראי.
היית נשאר רק עם המשפט הראשון שלך. כל שאר מה שכתבת הבלים מסיסמאות תקשורתיות