חז״ל אמרו ״משנכנס אדר מרבין בשמחה״. אך על מה השמחה הזו? כחילוני, אף פעם לא הבנתי על מה חוגגים את פורים ולמה מתחפשים, זה היה נראה לי כמו חיקוי של ׳האלווין׳ האמריקני (לצערנו יום מטופש וריקני שיובא לישראל ומציינים אותו בכמה מקומות במרכז הארץ). פורים זה ״חג התחפושות״, כמו שנאמר בשיר המפורסם ״חג פורים, חג גדול לילדים, מסכות, רעשנים שירים וריקודים״. אבל על מה שמחים ורוקדים? את זה יכול לדעת רק מי שהגיע לבית הכנסת ושמע את קריאת המגילה.

הסיבה שאנחנו שמחים בחודש אדר היא משום שנס פורים הוכיח שגזירות רעות יכולות להתהפך לטובה. זו לא שמחה של הוללות אלא שמחה של השגחה אלוהית, שה׳ אוהב אותנו ומצילנו מיד אויבינו. זה בדיוק הסיפור של מגילת אסתר, שהמן הרשע זמם עלינו להרוג אותנו וכל הגזירה הרעה שלו התהפכה נגדו ואז ניצחנו במלחמה, ואת כל זה ה׳ עשה בהשגחה נסתרת דרך הטבע, ורק מי שקורא את כל המגילה מהתחלה עד הסוף יכול לקבל מבט כולל שמחבר את כל הפרטים.

אחת הבעיות הכי גדולות כיום בתודעה החילונית, היא החשיבה שהתורה והמצוות שייכים רק לדתיים ולחילונים אין שייכות לזה. לפעמים גם הדתיים משלימים עם התודעה הזו. פעם תלמיד אחד שאל את הרב יהושע צוקרמן זצ״ל האם לחילוני יש גדר של ״תינוק שנשבה״, הרב צוקרמן זצ״ל התקומם ואמר לו שאין שום יהודי אבוד, ולכל יהודי יש וצריך להיות קשר לתורה. הוא לא התכוון לענות על הפן ההלכתי, אלא הרב הרגיש בנימת התלמיד שהוא מתייאש מיהודי, ושם עליו תוויות של ״תינוק שנשבה״. סוג של וויתור ״התורה והמצוות לא מוטלים עליו, הוא תינוק שנשבה״.

מבט כזה שלנו על יהודים מאוד משפיע. כך מסביר רבי נחמן מברסלב בתורה המפורסמת שלו רפב׳, האם אנחנו מסתכלים על יהודי כאדם ששייך לקב״ה ויש בו נקודות טובות, או שאנחנו מסתכלים עליו כרשע חלילה, כאדם שאין לו קשר לקב״ה, וממילא אנחנו גם לא מדברים איתו בענייני תורה ומצוות. המושג ״תינוק שנשבה״ לפעמים הוא רק תירוץ לייאוש של קבעון, שאדם נולד מנותק מתורה ומצוות וזהו, הוא מנותק מזה לכל חייו, חלילה!

רבות מדברים כיום על מצוות פדיון השבויים, וכמה צריך לחלץ אותם מהשבי הנורא. כי כולם מבינים באיזה רוע הם נמצאים ולכן חייבים לעשות הכל כדי להוציא אותם משם לחירות. להבדיל, כך גם בעולם הרוחני, חז״ל אומרים שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מצד אחד כל יהודי נולד עם קשר לתורה, היא לא שייכת רק לדתיים, ואין באמת יהודי ששרוי בחושך רוחני גמור. אך מצד שני הלימוד והעיסוק בה הופך אותנו להיות יותר בני חורין משום שהוא מתאים לטבע נשמתנו. כתוב במגילה: ״ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר״, ודרשו חז״ל ״אורה, זו תורה״. אם אנחנו באמת מאמינים שהתורה היא אור, שבכל יהודי קיימת נשמה אלוהית שצמאה לתורה, אז עלינו להרגיש צער כאשר יש יהודי שמנותק מנשמתו.

הסיפור של פורים משמח לא רק בגלל שה׳ הציל אותנו מהעמלקים הרשעים וניצחנו אותם, אלא גם בגלל שבזכות הנס קיבלנו על עצמנו מרצון את התורה שבעל פה. כידוע במעמד הר סיני הקב״ה כפה עלינו הר כגיגית אחרי שאמרנו ״נעשה ונשמע״ כדי שנקבל לא רק את התורה שבכתב אלא גם את זו שבעל פה, אך בפורים קיבלנו על עצמנו מרצון גם את התורה שבעל פה והוספנו מצוות קריאת מגילה. יש סגולה בחודש הזה שגם האנשים הפשוטים מתעוררים בו להתקרב לתורה ולמצוות, אך הם רק צריכים שיציעו להם.

אבקש מהקוראים היקרים בקשה אחת פשוטה: לוודא שבקרבת מגוריכם יש פלאייר או דף A4 פשוט שכתוב בו את זמני קריאת המגילה בערב ובבוקר לכל המעוניין, ותכינו בבית הכנסת שלכם כיפות ומגילות. תתפלאו כמה אנשים יגיעו השנה לשמוע את קריאת המגילה ולהתחבר לשמחה האמיתית של עם ישראל.