ד"ר פיני יחזקאלי מציג תיאור מדאיג של אופי העבודה והתרבות הארגונית במשטרה, במיוחד בהקשר של "תפירת תיקים". הוא מתאר את הגישה הבירוקרטית והסטטיסטית של המשטרה, שבה שוטרים מרגישים לחצים להציג תפוקה גבוהה, מה שמוביל לעיתים לכך שהם מנסים להטיל עברות על אזרחים, לעיתים אפילו על בסיס לא מוצדק, כדי להראות הצלחה.
ההבנה שמאחורי דבריו היא שהמשטרה, במקום להתמקד בהגנה על אזרחים ובשירותם, הופכת את האזרח ל"אובייקט" שנמדד לפי קריטריונים של תפוקה וסטטיסטיקה, כשהמטרה היא להיראות "טובים" בעבודתם, גם אם זה כרוך בתפירת תיקי פלילים שלא היו צריכים להתקיים. הוא מציין שזו לא תופעה נקודתית, אלא תוצאה של תרבות ארגונית שמפנימה את הגישה הזו, שבה השוטר לא תמיד רואה את האזרח כזכאי לזכויות דמוקרטיות שוות, אלא כאדם שנמצא מולו במשחק תחרותי.
בהתבסס על הדברים שהוא אומר, ייתכן שהבעיה טמונה במערכת כולה – מהצורך במעקב סטטיסטי צמוד ועד לגישה של "לנצח" את הסיטואציה ולהציג הצלחה, גם אם זה בא על חשבון צדק או הוגנות כלפי האזרחים.
