ברק כבר לא צעיר, והספרון האחרון שלו שיצא לאור השנה יוצר את הרושם שמדובר ברקדן טנגו מיומן שאבד קסמו. הספרון מציג רקדן מגושם שעושה צעד מהוסס אחד קדימה למדינה יהודית ושניים מהירים אחורה למדינה ישראלית.
אם הכותרת לספרון של אהרן ברק "מדינה ישראלית כמדינה יהודית ודמוקרטית" לא הדליקה נורה אדומה אז נדליק אותה. "מדינה ישראלית" זאת מדינת כל אזרחיה. מדינת ישראל זאת מדינה יהודית. הביטוי מדינה יהודית ודמוקרטית יוצר מתח בין יהדות לדמוקרטיה, עם העדפה ברורה לדמוקרטיה. בתשובה לשאלה של רוני קובן, "איפה אתה נמצא יותר בדמוקרטית או ביהודית", השיב ברק "אני נמצא יותר בדמוקרטית".
אף שבכוונת מכוון המילה דמוקרטיה אינה מופיעה במגילת העצמאות, בן גוריון חשב שישראל אמורה להיות דמוקרטיה יהודית ואילו ברק חושב שישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית כי בעיניו מדובר ב"שני שדות רעיוניים שונים". ההבדל בין שתי המדינות האלה תהומי. הראשונה יכולה להתקיים רק כמדינה יהודית. השנייה מניחה בטעות שישראל יכולה להתקיים רק כמדינה דמוקרטית. ההבדל הזה הוא שמפריד היום בין השמאל (מדינה ישראלית) לימין (מדינה יהודית). מגילת העצמאות שאיש מבין מנסחיה או החתומים עליה לא היה איש ימין בכל זאת משקפת את הדעה שגם הימין שותף לה, שהמסמך הזה מדבר על דמוקרטיה יהודית.
בן גוריון גם התעקש על כך שהכרזת העצמאות לא תהפוך למסמך משפטי, ודאי לא חוקתי, לבטח לא על-חוקתי. "ברור לחלוטין", מעיר בצדק עקיבא ביגמן במאמר שלו השרלטנות המהותית של אהרן ברק, "שבן גוריון, מנסחה של מגילת העצמאות, ראה בה את ההיפך הגמור ממה שאהרן ברק רואה בה". זה לא באמת משנה למי שהשתחרר מ"עריצותה" של כוונת המחבר. "איננו יכולים להיכנס לנעליו של יוצר הטקסט", כתב ברק ב'עקרונות כלליים של המשפט בפרשנות המשפט'. "הוא חי בזמן אחר, ואיננו יכולים לחיות מחדש את כוונותיו". אם לרגע יטעה הקורא לחשוב שברק מאמץ את 'מות המחבר' של רולן בארת, אז לא בדיוק. ברק אמנם "הורג" את המחבר, המחוקק לצורך העניין, אבל לא כדי לשחרר את הקורא מכוונת המחבר. ברק "הורג" את המחוקק כדי שהוא יוכל לתפוס את מקומו. רק השופט שניחן בנשמה יתרה יכול למלא את החוק שרוקן מכוונת המחוקק במשמעות "אובייקטיבית" חדשה וקבועה. רק השופט שמייצג את האדם הסביר, הנאור, הפרוגרסיבי, יכול לחלץ מהחוק את העקרונות והערכים שאותם יש להגשים.
יכולתו המופלאה של השופט לפרש את החוק באופן "אובייקטיבי", הסגולה שמעניקה לשופט את הסמכות לרוקן את החוק מכוונת המחוקק, מאפשרת לברק לבטל את דבריו של בן גוריון שממשיך לומר לנו שהכרזת העצמאות אינה מסמך משפטי, ולקבוע שמדובר במסמך על-חוקתי, "נקודת האחיזה החיצונית לחוקה" שמשקפת את החזון והאני מאמין של הריבון. החזון והרצון הזה של העם, כך לפי פרשנותו ה"אובייקטיבית" של ברק, מופיע רק בחלק השלישי של המגילה, שאומר שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" וגו'. זה הדנ"א של רצון העם הבלתי משתנה – לכן דנ"א. זאת הרדוקציה שברק עושה למגילת העצמאות, שהופכת לחוק מטפיזי שמחייב את הפיכתה של המדינה היהודית למדינה ישראלית. אז נכון שברק כתב במקום אחר שמגילת העצמאות "אינה החוקה של ישראל", אבל באותה נשימה גם אמר ש"כל חלקיה של הכרזת העצמאות הם נורמות משפטיות בעלות נפקות משפטית", ובעיני ברק נורמה היא חוק. ההבהרה הזאת לכותרת הספרון יכולה אולי להקל במקצת על הבנת תוכנו.
מגילת העצמאות שאותה הפך ברק ל"מקור פרשני להיקף סמכותה של הכנסת כאספה מכוננת", שהיא הגוף שמוסמך לנסח חוקה לישראל, היא גם "הקוד הגנטי", הדנ"א של הכנסת כאספה מכוננת. המשמעות של זה ברורה ורדיקלית: "כאשר הכנסת מתקנת חוק יסוד החורג מעקרונות היסוד הגרעיניים של הכרזת העצמאות … בית המשפט העליון מוסמך לקבוע כי התיקון החוקתי אינו חוקתי, ואף להכריז על בטלות". כך יוצא שהאספה המכוננת העליונה היא בית המשפט העליון, שרק לו המסכות לפרש באופן "אובייקטיבי" את מגילת העצמאות.
שלא כמו החוק שאותו רשאי לפרש רק השופט, ברק מרשה לקורא לפרש את הספרון שלו, ואפילו לשפוט אותו. "אתם הקוראים, תהיו שופטיי, האם הצלחתי לעמוד במשימה זו, שהרי כל פסיקתי חשתי כי כשאני יושב בדין, אני עצמי עומד לדין".
אף שמשימתו של ברק היא להסביר לנו מה זאת מדינה ישראלית יהודית ודמוקרטית, כבר בעמוד הראשון הוא מודיע לנו בכנות מכמירת לב שאין לו מושג ירוק מה זאת יהדות. "יודע אני כי הכלים הנדרשים להבנת ערכיה של ישראל כ'מדינה יהודית', במלוא מובנם, אינם מצויים בידי". זה כמובן לא מפריע לו. להפך. "לאחר מחשבה נוספת, שוכנעתי כי אוכל לצאת ידי חובתי אם אבחן את המושגיות של ערכיה של ישראל כ'מדינה יהודית ואעמוד על השוני בין ערכים אלה לערכיה של ישראל כ'מדינה דמוקרטית', מנקודת מבטו של השופט", שהוא כאמור הפרשן ה"אובייקטיבי" של החוק, ושל המציאות בכלל.
הפיכתו של החוק לכלי ריק שלתוכו יוצק השופט את פרשנותו ה"אובייקטיבית", זה מה שאפשר לברק לבצע את המהפכה המשפטית שלו, שהחליפה את מדינה "יהודית" ו"דמוקרטית", היכין והבועז של מדינת ישראל בלשונו המליצית של אדמונד לוי, ליכין ובועז חדשים, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, שהם "כחיל החלוץ" של כל חוקי היסוד של מדינת ישראל. עם כינונם של שני חוקי יסוד אלה בשנת 1992 ברק הכניס לתרבות המשפטית והחברתית של ישראל מושגיות חדשה שלא הופיעה בהכרזת העצמאות – "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" מושתתים על שני עמודי התווך של כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.
שני עמודים אלה הם "אמת המידה הפרשנית" שרק היא יכולה לגלות את "התכלית האובייקטיבית של המשפט הישראלי כולו". שני העמודים האלה הם גם התשתית הערכית של מדינת ישראל ולכן, "השופט אינו מופנה אל הסדרים ספציפיים כאלה ואחרים אלא אל ערכים", של האדם הסביר כמובן. לכן גם "אם בעולמה של היהדות מצוי זרם פרטיקולרי וזרם אוניברסלי, מן הראוי לאמץ את הזרם האוניברסלי, שכן זרם זה מתיישב יותר עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מאשר הזרם הפרטיקולרי", שברק סבור שערכיו לא תמיד עולים בקנה אחד עם ערכים אוניברסליים.
הסיבה היחידה לקפיצה הנחשונית מהיכין ובועז של אדמונד לוי ליכין ובועז של אהרן ברק היא רק ההחלטה של ברק לתת לשני חוקי היסוד האלה מעמד המטפיזי על-חוקתי, שמאפשרים להגשים את "החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". "זכויות האדם", הוא החליט, "הן גם חלק מובהק מערכיה של המדינה כמדינה יהודית", ולא חשוב שהנביאים דיברו על חובות האדם לזולתו ולא על זכויות שמגיעות לו, שאינן אוניברסליות, ותשאלו את מישל פוקו או ז'אן בודריאר. הם יגידו לכם שזכויות אדם יוצרות מנגנון כוח לבן שמאפשר שליטה טובה יותר של המדינה על אזרחיה.
היכין ובועז של ברק אמנם כוללים מדינה יהודית, אבל כזאת שמצמצת את התורה, המורשת וההלכה ל"ערכים המטא-הלכתיים (ש)מצויים מעל לערכים הפרטיקולריים יותר". ערכים מטא-הלכתיים הם ערכים ערטילאיים, למשל כבוד הבריות, כל נתיבותיה שלום, ועשיית הישר והטוב. ערכים אלה חסרי משמעות מעשית בלי הפרשנות ה"אובייקטיבית של השופט, שהקנה לעצמו סמכות אקס קתדרה חסינה מכל טעות. מי שבקיא קצת בנצרות יבחין שברק מקבל את החלוקה בין מצוות מוסריות (לא תגנוב) שהן אוניברסליות, לבין מצוות טקסיות (כשרות) ואזרחיות (שמיטה) שתקפות רק ליהודים, ולכן אם בכלל אז רק משניות בחשיבותן למצוות האוניברסליות.
מצוות ליהודים הן "ברמת הפשטה נמוכה", ולכן לא באמת שייכות לכבוד האדם וחופש העיסוק. ככה יוצא שאין שום קשר בין המדינה היהודית של ברק למדינה היהודית של הראי"ה למשל, שהיא ראשית צמיחת גאולתנו ולא תחנת מעבר בדרך לאוטופיה הליברלית שברק רואה בעיני רוחו. המאבק בין שתי תפיסות העולם האלה הוכרע אחרי שפרשנויות "סובייקטיבית" כמו זאת של הרב קוק פינו את מקומן לפרשנות ה"אובייקטיבית" של ברק, שהפך את היהדות ל"דת" אוניברסלית ואת ישראל לעם ככל העמים. המהפכה המשפטית היא לפיכך החלטתו של ברק להפוך את שני חוקי היסוד של כבוד האדם וחופש העיסוק למגן על "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", כאשר את המילה "יהודית" צריך להבין רק כפי שברק מבין אותה.
אחרי שבירר בינו לבין עצמו מהי מדינה יהודית, ברק מסביר מהי מדינה דמוקרטית. "דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם שלטונם של ערכי היסוד וזכויות אדם כפי שהתגבשו בחוקה" שאין לישראל. מדינה דמוקרטית היא גם פורמלית (שלטון הרוב) וגם מהותית (שלטון העל-חוק). כאשר נוצר קונפליקט בין השתיים שלטון העל-חוק תמיד יגבר על שלטון הרוב. בית המשפט העליון בפסק דין קעדאן למשל לא פסל את החוק שמכיר בכך שיש דבר כזה אדמה יהודית. הוא התגבר על החוק בעזרת העל-חוק, השופט ליתר דיוק, שהחליט בפרשנותו ה"אובייקטיבית" שמדובר בעניין גזעני שסותר את החזון ורצון העם שמנוסח במגילת העצמאות. לכן בית המשפט חייב את תושבי קציר לקבל את משפחת קעדאן מבאקה אל-גרבייה אבל לא מחייב את תושבי באקה אל-גרבייה לקבל את משפחת כהן מקציר. הכלל הזה של על-חוק גובר תמיד על החוק אומר בפשטות שגם אם הוא מיעוט, האדם הסביר תמיד ישלוט על האדם הבלתי סביר. ברק הוא התגלמות האדם הסביר, שמוביל את ההמון הסביר שמגיע לקפלן.
אהרן ברק אומר שהוא עומד לדין, והוא צריך לעמוד לדין על המהפכה המשפטית שלו, שהפכה את המדינה היהודית למדינה ישראלית, וככזאת איבדה את סיבת קיומה. ברק שהוא כנראה האחראי הבכיר ביותר לתהום שנפערה בין הימין לשמאל אינו מגלה שום סימני חרטה. להפך, הוא מתבצר עוד יותר בעמדתו הישראלית עד כדי איום במלחמת אזרחים.
המהפכה המשפטית של ברק נשענת אך ורק על שני חוקי יסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, ומכאן נשאלת השאלה האם לא הגיע הזמן שנציגי הריבון בכנסת יוסיפו להם סייגים שיבטיחו את המשך קיומה של ישראל כדמוקרטיה יהודית.
ד"ר צבי סדן הוא היסטוריון ופובליציסט
מתברר כי הציונות בהתנגשות עם היהדות
והיהדות תנצח ב"ה
לא הבנת את הנקרא…
ברק איננו מייצג את הציונות !!!
התשובה כאן
https://tinyurl.com/The-dark-side-of-Aharon-Barak
https://tinyurl.com/The-dark-side-of-Aharon-Barak
The gentiles can negotiate their differences. But the Jewish people are a people whose rights are radically oppressed, which benefits the Gentiles ability to steal Jewish wealth. Therefore, the nature of Jewish progress, is based on the ability to rebel against gentile injustice towards Jews. They have a majority of the Jewish money, because we live in a world that does not discuss Jewish inequality, or accept it.
We Jews are nowhere near insisting gentiles live with Jewish inequality and influence. Demanding that they talk about Jewish inequality, if they want us to take their opinions even remotely seriously. So, they use their superior share of Jewish money, to buy Jewish and Israeli media, and control over Israels politicians, judges, and generals. Imposing our submissive posture.
This is also why faith in G-d is so important to Jewish people, and the Jewish nation. The secular way to measure Jewish power, is by measuring how much Jews are liked, how stable their companies are, how secure the ownership of their assets are. How effectively can power be leveraged against the Jews.
G-d chose the Jewish people, to be the unequal leaders of this world, especially in affairs pertaining to G-d, but also being tremendously influential in many other fields. In essence creating a negotiating position saying that justice, progress, and affluence, maybe even freedom and liberty are entitled to the Jews of Israel.
Domination of evil means we cannot know that we are the source of money, making G-d the primary vessel by which we move forward. Secular right wingers may desire justice for Jews, but they are inclined to lose, because plenty of people don’t have equal rights, and Jews are terribly disliked, making it logical to accommodate the hostility against them, till they can assert through faith or will power, their rights. In G-d I trust.
For a non white person, isn’t a strong Christianity, a contradiction? Universal morality does not exist. Maybe it does. No it doesn’t. You cant have the same standards for a black nation as you do for a white gentile nation. So what is an African Christian fighting for? Toleration for the Jews? It doesn’t seem like enough. He cant fight for white supremacy, or white morality and culture. It doesn’t include him or his people.
Democracy with multiculturalism doesn’t give a great amount of freedom of choice or thought. Every book and school supports multiculturalism.
Today in the news, the negative aspects of private space companies was exposed, when nasa claimed they could not pay for the rescue of the astronauts, resulting in Elon Musk informing the public that he was going to have to send the astronauts back into space.
Imagine the difference in interest between committees, and billionaires. A man, or a group can sit at the head of a government committee controlling hundreds of billions of dollars, with each member making maybe $100,000 per year. If at any point the committee, or the leader, can seize control for even a short period of time, Many billions of dollars of profits can be attained. Its to big an imbalance of power and interest. Maybe a gang can control the position, but how is the gang organized and structured, what share of the profits does it permit? In G-d I trust.
מאמר חשוב שכדאי לכל ישראלי לעיין וללמוד אותו. ברק הוא לוליין של מילים וכוחו נובע אך ורק משני כוחות תומכים: א. "היהודים בעל כורחם" היינו ישראלים ממוצא יהודי שנשללה מהם האפשרות להשתחרר מהזהות היהודית כפי שעושים אחיהם בגלות. הוא נותן להם מפלט על ידי ביטול היהודיות של הפרהסיה הישראלית ומחזיר את היהודיות לחדרי חדרים כפי שהיה בגרמניה.
ב. נציגי הציבור של הישראלים היהודים מרצונם שנכנעים לטירוף המערכות שכופה עליהם הרודן שלב אחרי שלב, קמעה קמעה, ולא מחוקקים חוקים המתקנים את היכין ובעז של ברק ואם צריך פשוט מתעלמים מפסיקות בג"ץ. הרי כל כוחו של השופט הוא בצייתנות המחוקקים. אולי תתעוררו סוף סוף לפני שחמאס ושותפיו יקדימו אתכם שנית?
אולי הוא מבין בדמוקרטיה.
אבל ביהדות – אין לו מושג קלוש…
הוא "בוּר ועם-הארץ מובהק" ביהדות,
כי הכל הוא למד, רק לא מושגי יסוד ביהדות
לפיכך, לדידו אין "אתה בחרתנו", בפרט כאשר אינו יודע ואינו מכיר את "אתה" ואינו מאמין בקיומו…
יהודי הצועק "אני יהודי" ונוהג כמו כל גוי ונכרי
הוא בדיוק (אבל: בדיוק) אותו רודן מִשְפָּטוֹטָלִיטָרִי הצועק: "דמוקרטיה!"