ד"ר משה רט מתייחס לניסיון הרווח להסביר את האמונה הדתית במונחים רגשיים בלבד, וטוען שמדובר בהשטחה מסוכנת של אחת החוויות האנושיות העמוקות ביותר. לטענתו, התפיסה הרווחת בחוגים חילוניים ולעיתים אף באקדמיה, מציירת את הדת כתגובה פסיכולוגית למצוקה – כאילו האדם הדתי מאמין רק מתוך צורך נפשי בנחמה, סדר או משמעות מול כאב וסבל.

רט מצביע על כך שתפיסה זו יוצרת מלכוד: אם הדת מעניקה נחמה ושמחה – טוענים כי מדובר באופיום להמונים; ואם הדת תובענית, מלאה באתגרים, חובות ומחויבות – אז מציגים אותה כעול מיותר. כך או כך, אין לדת סיכוי להתקבל כהכרה רציונלית אלא רק כתגובה רגשית.

אלא שלדבריו, זו גישה שטחית שאינה מבינה את עומק החוויה הדתית. הוא משווה זאת לאדם רווק שמסתכל על נישואין ורואה בהם רק אמצעי נוחות כמו בישול או סדר בבית – מבלי להבין את עומק הקשר, הרגש והאחריות שבמערכת יחסים זוגית. כך גם באמונה – אין מדובר בצורך רגשי בלבד, אלא בהכרה עמוקה באמת שמעבר לאדם.

הוא מדגיש כי האמונה אינה נולדת מתוך בקשת נחמה או תקווה לפגוש את יקיריך בגן עדן, אלא מתוך תודעה עמוקה של אמת, מתוך מבט פילוסופי, מוסרי ותיאולוגי מורכב. האמונה – כפי שהוא מציג – אינה עוקפת את הקשיים שבחיים, אלא מתמודדת איתם מתוך הבנה רחבה יותר של קיום, משמעות וייעוד.