בזמן שהמערכה בעזה נמשכת ללא הכרעה ברורה, נשמעות קריאות גוברות להערכה מחודשת של הדרך שבה ניהלה ישראל את המלחמה מאז פרוץ הקרבות. חיים רומן מציג עמדה חדה: ישראל, לדבריו, לא הציבה לצה”ל יעד ברור לכיבוש הרצועה, ולא העניקה לו את הכלים להכריע את חמאס באמת.

לטענתו, הרמטכ”ל לא קיבל עד כה הוראה מפורשת מהממשלה להשתלט על כל רצועת עזה, ליטול שליטה מוחלטת על הסיוע ההומניטרי, ולרסן את יכולתו של חמאס להמשיך ולהתקיים כל עוד הוא נשען על תשתיות אזרחיות. לדבריו, רק פעולה כוללת כזו – עם שליטה על חלוקת הלחם והמים – יכולה למוטט את שלטון חמאס באמת. כל פתרון אחר הוא זמני.

אלא שלדבריו, קיימת גם אופציה שנייה: הכרה בכך שרוב ניהול המלחמה היה מוטעה מיסודו, והגיעה העת לעצור. בהתאם לגישה זו, ישראל צריכה להפסיק את הלחימה, להשיב את כלל החטופים, ולבחור במאבק אחר מול חמאס – בזמן ובאופן שתכתיב בעצמה. זו, לדבריו, האפשרות הנכונה, אך היא נתקלת בהתנגדות נחרצת מצד ראש הממשלה.

רומן מצביע על הפרדוקס הקשה: דוקא מול אויב חלש יחסית – חמאס, שאינו מדינה ריבונית ואינו מחזיק ביכולות אסטרטגיות כשל איראן או חיזבאללה – ישראל נראית חסרת אונים. חוסר היכולת להכריע, או לקבל החלטה ברורה לעצור, הופך את ההתשה לכלי מרכזי של חמאס ומעמיד את ישראל מול שוקת שבורה.