ביום חמישי האחרון הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על מינויו של מזכירו הצבאי, האלוף רומן גופמן, לתפקיד ראש המוסד הבא. גופמן ייכנס לתפקיד ביוני הקרוב, עם תום כהונתו של דדי ברנע – אחת הכהונות המרשימות והמשפיעות בתולדות הארגון.

נתניהו ציין בהודעת המינוי כי גופמן “ליווה אותי בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל, הראה אומץ, אחריות ויכולת מקצועית נדירה”. צריך להודות: כששמעתי לראשונה את ההודעה, הרמתי גבה. אחרי כהונה כה מוצלחת של ברנע, ספק אם אפשר היה לדמיין מחליף ראוי. אך ככל שהעמקתי בקריירה של גופמן והקשבתי לפרשנות – התמונה התבהרה. האיש הזה, אולי יותר מכל מועמד אחר, מתאים לרגע הזה.

קצין ליבה מהדור החדש

גופמן מגיע עם קילומטרז’ מבצעי שאין שני לו: מפקד גדוד 75, מפקד מל”י, מפקד אוגדת הבשן, מח”ט 7, מח”ט עציון ועוד שורה של תפקידי לחימה שמעצבים אישיות נחושה, פטריוטית ואמיצה. זה לא עוד קצין “שולחן עבודה”. זה לוחם מהשטח, שמכיר את האויב דרך הכוונת – לא דרך מסמכי הערכה.

נאום שנשא לפני שנים, בעת שהיה מח”ט 7, חושף את תפיסתו המבצעית ללא מסכות. בטקס פרידה מהרמטכ”ל גדי איזנקוט הוא אמר:
“אנחנו מוכנים ורוצים להילחם – אבל אתם לא מפעילים אותנו. מתפתח כאן דפוס בעייתי להימנע מהפעלת כוחות היבשה.”
דבריו התקבלו אז בעיקר בצחוק מצד חלק מהצמרת: איזנקוט, הרצי הלוי, אייל זמיר וחליווה. אך היום, אחרי השבעה באוקטובר, ברור מי צדק ומי טעה.

אותו גיחוך – אותן תוצאות

הלעג ההוא, של מה שאני מכנה “קבוצת כושלי השבעה באוקטובר”, מסמל את אחד המשברים העמוקים בצה”ל ובקהילת הביטחון: הדור הוותיק, המתון והמסויג, מתקשה לקבל דור חדש של קצינים התקפיים וחותרים למגע. מי שמאתגר את תפיסת עולמם – זוכה לזלזול. וכולנו ראינו לאן הוביל שימור אותה תפיסה.

קשה שלא להעריך בזהירות: אילו אנשים מסוגו של גופמן היו יושבים בחדרי קבלת ההחלטות לפני השבעה באוקטובר – ייתכן שהאסון היה נמנע.

וזה לא רק מקצועיות. גופמן היה הקצין הבכיר ביותר שנפצע קשה בשבעה באוקטובר לאחר שיצא מביתו בעוטף עזה ונלחם במחבלים. הוא לא רק מדבר על לחימה – הוא חי אותה.

“אין לו ניסיון מודיעיני”? טענה מנותקת

יש הטוענים שגופמן חסר רקע מודיעיני. זו טענה שמפספסת את המציאות. בשנה האחרונה, כמזכירו הצבאי של נתניהו וכאחד מאנשי הסוד הקרובים ביותר למהלכי המלחמה, גופמן היה בחדרי החדרים עם ראשי קהילת המודיעין – כולל המוסד. היכרות זו, לצד יכולת חשיבה אסטרטגית והבנה מבצעית עמוקה, היא בדיוק מה שנדרש לראש המוסד של העידן הבא.

ונדמה שנתניהו מבין היטב את רוח התקופה: אחרי מחדל השבעה באוקטובר, מערכות הביטחון זקוקות לניעור עמוק. מינויו של גופמן לראשות המוסד, במקביל לכניסתו של דוד זיני לראשות השב”כ, מסמנים תפנית מחשבתית – מעבר לדור לוחם, חד ונחוש, שלא מפחד להסתכל לאויב בעיניים.

המוסד זקוק עכשיו לרוח לחימה – וגופמן מביא אותה

המוסד הוא עדיין ארגון הביון הטוב בעולם. כך זה בעיניי וכך גם בעיני רבים בעולם. אך גם ארגון אגדי זקוק לריענון תקופתי, ובמיוחד לאחר שנה סוערת כמו זו שעברנו. גופמן מביא איתו שילוב נדיר של אומץ, תעוזה, ענווה וחדות מבצעית. זו האנרגיה שהמוסד צריך עכשיו – וזה סוג המנהיגות שישראל צריכה עכשיו.

רומן גופמן – מצדיעים לך.
תחי מדינת ישראל.

עידן מאראש, פעיל חברתי, איש תקשורת, בעלים ומגיש הערוץ האינטרנטי ״שובר חומות״ ביוטיוב, מרצה, פעיל מרכזי במאבק למען שיוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בישראל ופובליציסט