מי שלומד הלכה יודע שעיקר מצוות היום היא בצום, התפילות הן רק עניין משני, ואפשר לעשות אותן גם בבית. אם אישה חלשה וזקוקה לעזרה כדי להצליח לצום, חובתה קודמת לחובת הגבר להתפלל במניין, ולכן עליו לסייע לה בשמירה על הילדים על מנת שתשלים את הצום בבטחה.
כך כתב הרב אלי רייף בפייסבוק, והתגובות לדבריו הפכו לויכוח: בתגובות ראיתי, שלאנשים ברור שמקומו של הגבר בבית הכנסת הוא מעל לכל, גם מעל חובתה של אשתו לצום, ומבחינתם מוטב שהיא תאכל או תשתה לשיעורין ותטפל בילדים, העיקר שהוא לא יצטרך לצאת מהמנין.
אחרים הציעו פתרונות שונים, שכולם נשענים על נשים: הגבר יתפלל בבית הכנסת, ואילו אמו, חמותו, אשתו או בתו הגדולה, כל אלו ישאו בעול ההשגחה על ילדיו שלו על מנת לאפשר לו זאת. הציפייה החברתית מסבתא, שסיימה לגדל את ילדיה וחוזרת בגעגועים לשהות בבית כנסת מתחילת הצום ועד תומו ללא הפרעה, שהיא תחזור ותשגיח על ילדים שאינם שלה, כי בתה/ כלתה חלשות. התפיסה היא עדיין שהטיפול בילדים אמור להתחלק בין נשות המשפחה כמו בחמולות העבר, ולא בין בני הזוג. וכך, לא רק שנשים בגיל טיפול בילדים מנועות מתפילה בבית כנסת, גם נערות לא יחוו את ההוד של תפילת נעילה טרם היכנסן לאילוצי הריון ולידה, כי הן עוזרות לאמא או אחות גדולה. והסבתות, בכלל, ההנחה היא שהן נורא רוצות להיות עם הנכדים בצום ולא בבית כנסת, מה, לא? ברור שהגבר שכותב זאת, נוח לו מאוד להניח כך. ואיזו סבתא תרגיש בנוח לומר לא לכזו בקשה? יום כיפור הוא לא הזמן להיות שוויגער קשוחה, או להצטייר ככזו שלא רוצה להיות עם נכדיה האהובים. אז יבקשו יפה, והיא תיעתר, ואיש לא משגיח על כך שליבה נחמץ מפספוס התפילה בבית הכנסת.
הדיון ציער אותי מאוד. כביכול ברור לאנשים שלא משנה מה החומרה של המצווה ומי מצווה על מה, כל גבר קודם לכל אישה בכל וזהו. בלי דירוג של מי אחראי להשגיח על הילדים הללו- אביהם או סבתם, ובלי דירוג הלכתי בסיסי של חובת הצום שיש בה כרת מול אפילו לא חובה דרבנן של תפילה במניין.
במשך רוב השנים, רוב בני ובנות האדם חזקים מספיק כדי לצום באופן מלא. ישנה תקופת חיים נפלאה שבה מביאים ילדים, ובתקופה זו האישה עשויה להיות חלשה יותר, כאשר בו זמנית העול של גידול הילדים הקטנים מתיש ביותר, מה שהופך את הצום לאתגר עבורה. הגבר לו היא נשואה ואבי ילדיה, חווה תפילות יום כיפור מאז ילדותו ללא הפרעה, ללא שנתבקש לסייע לאחותו או אמו בשמירה על ילדים. גם בעתיד כשיהיה סבא, איש לא יחשוב לבקש ממנו לוותר על חזרת הש"ץ של מוסף כדי לעזור עם נכד. כעת, כשהוא עצמו האב, המצווה על הבאת ילדים ועל חינוכם, מן הראוי שהוא יהיה זה המסייע לרעייתו החלשה מהריונות לקיים את המצווה בשלמותה. זה לא הרבה שנים, ולא חייבים לפספס את כל היום כדי לסייע לאישה חלשה.
בתפילה שכולנו נעבור את הצום בבריאות שלמה. שיתקבלו התפילות!
