בעקבות אישור הכנסת את חוק ההוצאה להורג של מחבלים, ד”ר מרדכי קידר מציג עמדה ביקורתית כלפי מבנה הכוח במדינת ישראל, וטוען כי מוקדי ההשפעה המרכזיים אינם מצויים בזירה הפוליטית הנבחרת, אלא במערכת אחרת בעלת יכולת הכרעה בפועל.

לדבריו, גם כאשר הכנסת מקדמת חקיקה משמעותית, כמו הצעות חוק בתחום הביטחוני, אין ודאות כי זו תיושם בפועל. הוא מעריך כי מנגנונים מוסדיים, ובראשם מערכת המשפט, עשויים לבלום יוזמות חקיקה, בין אם באמצעות ביטול ישיר ובין אם באמצעות דרישה לשינויים מהותיים.

קידר מוסיף כי גם במקרים שבהם החוק אינו נפסל באופן פורמלי, קיימת אפשרות לעיכוב או סרבול של יישומו באמצעות הליכים מנהליים ומשפטיים. לדבריו, תהליכים אלה יוצרים בפועל מצב שבו הרשות המחוקקת מתקשה לממש את סמכותה.

בהקשר זה, הוא מתייחס גם לדיון סביב החמרת הענישה כלפי מחבלים, ומביע ספק ביכולת להביא ליישום בפועל של צעדים קיצוניים, חרף התמיכה הפוליטית בהם. לשיטתו, הפער בין החלטות הכנסת לבין יישומן בשטח מעיד על מאזן כוחות שונה מזה הנתפס בציבור.

בסיכומו של דבר, קידר מצביע על צורך לבחון מחדש את יחסי הגומלין בין הרשויות בישראל, וטוען כי הבנת מוקדי הכוח האמתיים היא תנאי הכרחי ליכולת לקדם מדיניות אפקטיבית.