פרופ’ משה כהן אליה מותח ביקורת על הגישה הזהירה במערכת הפוליטית בכל הנוגע לשינוי מערכת המשפט, וטוען כי הסתמכות על תהליכים הדרגתיים והמתנה לשינויים פרסונליים אינה מספקת מענה אמיתי לבעיה.
לדבריו, גם אם בעלי תפקידים מרכזיים כמו גלי בהרב-מיארה או יצחק עמית יסיימו את כהונתם בשנים הקרובות, אין בכך כדי להבטיח שינוי מהותי. כהן אליה מצביע על מנגנוני המינוי הקיימים, שלטענתו משמרים את השליטה של הדיפ סטייט, גם כאשר מתחלפים האנשים עצמם.
בהקשר זה הוא מתייחס להרכב ועדות האיתור ולתהליכי הבחירה, שלדבריו מעניקים השפעה מכרעת לנציגים המזוהים עם הממסד המשפטי והאקדמי. מצב זה, לטענתו, מוביל לכך שמועמדים בעלי תפיסות דומות ממשיכים להתמנות, וכך נשמרת אותה תפיסה מוסדית לאורך זמן.
כהן אליה מבקר גם את ההסתמכות על הבטחות לשינויים עתידיים, ומדגיש כי ללא שינוי מבני של כללי המשחק, התוצאה צפויה להישאר דומה. הוא מתריע כי גישה של דחייה והמתנה עלולה להנציח את המצב הקיים, במקום להביא לשינוי ממשי.
בסיכומו של דבר, הוא קורא לבחינה עמוקה של מנגנוני המינוי והאיזונים בין הרשויות, וטוען כי רק צעדים מערכתיים יוכלו להביא לשינוי אמיתי.
שלום משה. במילים אחרות יתכן אתה כנראה מתחיל להבין שקואליציה בהרכב דומה, בוודאי בראשות נתנוהו, גם עם 100 מנדטים, לא תביא שינוי. היא תמשיך לספר לנו כמה הדיפסטייט נורא, ושהציבור צריך לצאת לרחובות. תכניתך, על חסרונותיה, עשויה למנוע את האסון.
איך סנקציות על אנשים שמכהנים עכשיו, ימנעו את מינוים של השמאל הקיצוני?
עובדה היא שהמינוי ביא חבר הביאה לטבח שמחת תורה – כלום לא השתנה כי תתי אלופים של המחנה הימני נזרקים מהצבא ורק היס-מנים של המערכת מתקדמים.