העיתונאי אלדד בק מצביע על מגמה מורכבת באירופה, המתבטאת בהגבלות שונות על פעילות צבאית אמריקנית במרחב האווירי של מדינות היבשת. לדבריו, מדובר בתמונה מפוצלת הכוללת כמה קבוצות של מדינות עם מניעים שונים.
בקבוצה הראשונה נמצאות אוסטריה ו־שוויץ, שאינן חברות בנאט”ו ושומרות על ניטרליות מסורתית. החלטתן להגביל פעילות אמריקנית נובעת, לדבריו, משיקולים מדיניים וכלכליים ומתפיסת ניטרליות המבקשת להותיר פתח לתיווך עתידי.
בקבוצה השנייה בולטת ספרד, חברה בנאט”ו, שלדברי בק נוקטת קו חריג יותר. הממשלה בראשות פדרו סנצ’ס מובילה, לדבריו, מדיניות ביקורתית כלפי ארצות הברית וישראל, בין היתר כחלק משיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים פנימיים.
צרפת מציגה גישה ביניים, כאשר היא מגבילה בעיקר העברת חימוש לישראל דרך המרחב האווירי שלה, בעוד פעילות אחרת אינה נאסרת באופן גורף. גם איטליה נוקטת קו מתון יחסית, ומדגישה את ריבונותה באמצעות דרישה לאישור מוקדם לשימוש בבסיסים צבאיים.
מנגד, בריטניה ממשיכה לשתף פעולה צבאית עם ארצות הברית. בק מסכם כי אף שהמהלכים נשמעים דרמטיים, בפועל מדובר בפסיפס מדיניות מורכב, יותר הצהרות פוליטיות מאשר שינוי עמוק במאזן הכוחות.
לדעתי העיניים מורכב יותר ויש כאן שיקולי לעומתיות, עניין גרינלנד וגם אנטישמית=אנטי ישראליות טהורה המתמשכת כחוט השני מגירוש ספרד, פרעות ביהודים, הסגרת יהודים לשלטון הנאצי והתנגדות להקמת מדינת ישראל.