תא”ל אורן סולומון מותח ביקורת חריפה על התפיסה שמציע צה”ל בגזרה הצפונית, וטוען כי יצירת “מרחב חיץ”, “אזור הבטחה” או “דד-זון” מול חיזבאללה אינה מהווה מהלך של ניצחון או הכרעה, אלא תפיסה אסטרטגית שגויה שמחליפה הכרעה צבאית במונחים מכובסים.
לדבריו, הרעיון לדחוק את חיזבאללה לרצועה של בין שמונה לעשרה קילומטרים מהגבול, במטרה לצמצם את איום הנ”ט, איום הירי הישיר ואיום הפשיטה על יישובי הצפון, מוצג כפתרון מספק, אך בפועל מדובר בחלופה הצבאית והאסטרטגית הגרועה ביותר.
סולומון מסביר כי במצב כזה צה”ל מתייצב למעשה במרכז השטח: מאחוריו כפרים שכבר נהרסו ונפגעו, ולפניו כפרים נוספים ושטחים שבהם חיזבאללה עדיין מסוגל לפעול ולהתבסס, כולל אזורים שמצפון לליטני. לטענתו, המשמעות היא שישראל אינה מכריעה את האויב אלא משאירה אותו במרחב פעולה פעיל, תוך הסתמכות על מושג בעייתי של “שליטה מבצעית”.
הוא מדגיש כי שליטה מבצעית אינה שקולה לכיבוש או לנוכחות ממשית בשטח, אלא לעיתים רק להנחה תיאורטית שניתן לפעול שם בעת הצורך. בפועל, כך הוא טוען, מחבלים יכולים להמשיך להסתובב ולהתארגן באותם אזורים גם כאשר צה”ל מגדיר אותם כנתונים לשליטתו.
זו בדיוק הייתה גם המציאות בעזה במשך שנים, מצב שבו ישראל טענה לשליטה מבצעית אך בפועל אפשרה לארגוני הטרור להמשיך להתחזק. לכן, הוא מזהיר מפני חזרה על אותה שגיאה גם בלבנון, ומדגיש כי ללא הכרעה מלאה ולא רק יצירת רצועת חיץ, האיום על יישובי הצפון לא יוסר באמת.
