פרופ’ אבי בראלי טוען כי יש להבין את העימותים של ישראל במזרח התיכון לא כאירועים נפרדים, אלא כחלק ממלחמות ארוכות ומתמשכות בעלות משמעות אסטרטגית רחבה. לדבריו, השימוש היומיומי במונח “מלחמה” יוצר לעיתים תפיסה שגויה, כאילו מדובר בכמה מלחמות שונות, בעוד שלמעשה מדובר בסבבים שונים בתוך אותה מערכה היסטורית.

לדבריו, המלחמה בין ישראל למצרים אינה מסתכמת במבצעים או בעימותים בודדים כמו מבצע קדש, מלחמת ששת הימים או מלחמת ההתשה, אלא במלחמה אחת ארוכה שנמשכה משנת 1952, עם עליית שלטון הקצינים החופשיים במצרים, ועד חתימת הסכם השלום בשנת 1979.

בראלי מסביר כי מצרים של נאצר ביקשה להוביל את העולם הערבי ולבסס עליונות אזורית, כאשר ישראל נתפסה כמכשול מרכזי בפני השאיפה הזאת. לכן, כל העימותים הצבאיים היו חלק מאותו מאבק אסטרטגי רחב ולא אירועים מנותקים.

לדבריו, החלטתו של נשיא מצרים סאדאת לחתום על שלום נפרד עם ישראל סימנה ויתור על היסוד המרכזי של המשטר המצרי באותה תקופה ושינתה את כיוונו ההיסטורי.

בהשוואה לכך, הוא סבור כי ישראל נמצאת כיום במלחמה ארוכה מול איראן, שהחלה עם עליית המשטר האסלאמי בשנת 1979, ושסיומה עדיין אינו נראה באופק.