ד”ר מרדכי קידר סבור כי מתקפת 7 באוקטובר הייתה חלק מתמונה אזורית רחבה הרבה יותר, וכי התרחיש המסוכן ביותר מבחינת ישראל היה מלחמה כוללת ומתואמת של כמה חזיתות בו־זמנית. לדבריו, כבר חודשים לפני פרוץ הלחימה הוא העריך כי איראן בונה מהלך רחב שבו חמאס, חיזבאללה, סוריה, עיראק, תימן ואיראן עצמה יפעלו יחד נגד ישראל בתזמון שייקבע בטהראן.
לטענתו, העובדה שמתקפת חמאס יצאה לדרך ללא הצטרפות מלאה של כלל הציר האזורי היא בגדר נס אסטרטגי, משום שאם כל הכוחות היו פועלים יחד, מצבה של ישראל היה חמור בהרבה. הוא מסביר כי חמאס פעל לפי לוח זמנים משלו, מתוך רצון לשבש מהלכים מדיניים אזוריים, ובראשם התקדמות אפשרית להסדר בין ישראל לסעודיה.
קידר טוען כי איראן עצמה ביקשה לשמור את הכוחות שבנתה ברחבי המזרח התיכון ליום שבו ישראל תתקוף את תוכנית הגרעין שלה. לדבריו, ארגוני השליחים נועדו בראש ובראשונה להגן על איראן עצמה ולשמש עבורה שכבת ביטחון אסטרטגית, ולאו דווקא להצלת עזה.
בהתייחסו לחיזבאללה, הוא אומר כי גם מעורבותו נועדה בתחילה להישאר מוגבלת יחסית, בעיקר בגבול הצפון, ולא להתפתח למלחמה רחבה. לדבריו, ישראל היא שהרחיבה את העימות והפכה אותו למערכה משמעותית הרבה יותר מכפי שתוכנן בתחילה.
