מאז אירועי השבעה באוקטובר, הזירה הימית עוברת טלטלה משמעותית שהופכת אותה למוקד הסכסוך הגלובלי החדש. אמיר גל-אור מציין כי נתיבי הים, שנחשבו בעבר למרחב בינלאומי פתוח, הופכים ליעד להשתלטות מצד כוחות אזוריים וגלובליים. טורקיה שואפת להרחיב את אחיזתה בנתיבי השיט, תוך שהיא דוחקת את ישראל, בעוד איראן מהדקת את שליטתה במצרי הורמוז והחוטים בתימן משפיעים על נתיבי הסחר במצרים.
המגמה אינה מוגבלת רק למזרח התיכון. סין מקדמת את פרויקט חגורה ודרך ומחזיקה כיום במספר כלי שיט מלחמתיים הגדול מזה של ארצות הברית. השאיפה הסינית לשליטה בנתיבים אסטרטגיים כמו מיצר מלאקה וטאיוואן, לצד השקעות בנמלים בינלאומיים כולל בישראל, מדגישה את המעבר של זירת המאבק מהאוויר אל הים ואל מתחת לפני השטח.
גל-אור מדגיש כי בעוד שלישראל ולארצות הברית יש יתרון אווירי מובהק, המערכה הבאה עוברת לים ולמנהרות. המציאות החדשה מחייבת היערכות שונה, כאשר תחום הלוחמה הימית, הצוללות והטכנולוגיות התת-ימיות צפויים לרכז עניין רב, הן מהבחינה הביטחונית והן מהצד של השקעות פיננסיות וטכנולוגיות בעתיד הקרוב.
