בשיח הציבורי בישראל מתנהל מאבק עמוק על עצם המושג דמוקרטיה, כך טוען ד”ר צבי סדן. לשיטתו, הקולות הנשמעים מכיוון השמאל ודמויות כמו דן מרידור, מעוותים את המשמעות הבסיסית של שלטון העם. סדן מבחין בין דמוקרטיה מהותית-ליברלית לבין דמוקרטיה יהודית, וטוען כי המערכת הנוכחית הפכה את הפירמידה על פיה.
לדברי סדן, התפיסה הרווחת היום במערכת המשפט ובשמאל נשענת על דמוקרטיה מהותית, המופעלת על ידי חוקי על כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא מכנה חוק זה חוק מטפיזי ופרוגרסיבי, שלטענתו עומד בסתירה לרעיון היסודי של מדינה יהודית. סדן מבקר את הגישה הרואה ברוב “עריץ” ומדגיש כי הכרעת הרוב היא הדרך הטבעית והנכונה ביותר לפתרון מחלוקות בחברה.
עוד מוסיף סדן כי הניסיון של המיעוט לכפות את ערכיו על הרוב הוא הביטוי האמיתי לעריצות. הוא מתאר את המצב הקיים כשלטון טוטליטרי בהגדרה, שבו המיעוט משתמש בכוחו כדי להשתיק את דעת הרוב. סדן מתריע מפני מה שהוא מכנה “פרויקט ההשתקה”, וטוען כי מדובר בניסיון לבטל את הלגיטימיות של עמדות הרוב במדינת ישראל.
בסיכומו של דבר, ד”ר סדן קורא לשיבה למודל של דמוקרטיה המכבדת את רצון הבוחר ומשלבת בתוכה את הזהות היהודית, תוך דחיית הגישה המציבה את ערכי המיעוט מעל להכרעות העם.
