המציאות המשתנה בארצות הברית ובאירופה מעוררת דאגה עמוקה בקרב הקהילות היהודיות והישראליות, כפי שעולה משיחה טעונה בין עודד ניר לד”ר מוטי קידר בערוץ TOV. קידר מתאר תהליך שבו ארצות הברית, שבעבר נתפסה כנמצאת בפיגור של שנים אחרי אירופה בכל הנוגע להשפעות הגירה ואסלאמיזציה, מצמצמת את הפער במהירות מדאיגה. דוגמה בולטת לכך היא המצב בברוקלין ובניו ג’רזי, שם אזורים כמו “ליטל פלסטיין” הופכים למובלעות שבהן קול המואזין נשמע בעוצמה בשעות הבוקר המוקדמות, דבר שנתפס כהטרדה סביבתית המשבשת את חיי התושבים.

השינוי אינו מסתכם רק במטרדי רעש, אלא משקף תחושת חוסר ביטחון הולכת וגוברת בערים שנחשבו בעבר למעוזים ליברליים ובטוחים. ניר מציין כי בערים כמו סיאטל, פורטלנד ולוס אנג’לס, הנוכחות היהודית הציבורית נחלשת והמרחב הופך לעוין יותר. אפילו הוליווד, שבעבר זוהתה עם נוכחות יהודית דומיננטית על המסך ומאחורי הקלעים, משנה את פניה, ותחושת הכאוס ברשתות החברתיות רק מחריפה את תחושת הרדיפה של ישראלים ויהודים בעולם.

במקביל, המצב באירופה נותר חמור אף יותר ומעלה זיכרונות אפלים מהעבר. ניר חושף כי באיטליה החלו להפיץ רשימות של יעדים, מסעדות ועסקים בבעלות ישראלית או “ציונית”, במטרה לסמן אותם ולהפוך אותם למטרות. רשימות אלו, שהופצו בפורמטים דיגיטליים ושותפו בתפוצה רחבה, מזכירות לרבים את שיטות הפעולה של שנות ה-30. למרות שהרשתות מנסות להסיר תכנים אלו, המציאות בשטח מעידה על עליית מדרגה באנטישמיות המודרנית, שהופכת ממילים למעשים ומאיומים לסימון מטרות ממשי.