פרופ’ דיסקין פותח את הראיון בהבהרה כי “הנושא הוא כבר לא הרפורמה, אלא השנאה והסיכוי לכך ש״או שננציח שלטון אוליגרכי שלוח רסן של בית המשפט, או שנשמיד את מדינת ישראל מהשנאה הנובעת מבורות ומהסתה”.

עוד מתייחס דיסקין למתווה פשרת אלבשן-פרידמן. לדבריו, הוורסיות השונות של הרפורמה – בין אם של דניאל פרידמן, של פורום קהלת או של יריב לוין – נועדו לעשות סדר באופן פסילת החוקים על ידי בית המשפט – שהוא תחום עמום כעת.
במתווה אלבשן-פרידמן מכירים בכך שלא כל שופט יוכל לפסול חוק, ומציעים להקטין את הרוב הנדרש לכך לעומת הצעתו של לוין.

דיסקין מבהיר שברוב העולם הדמוקרטי, הפוליטיקאים בוחרים את השופטים. ברפורמה אפילו לא מבקשים להגיע לידי כך, אלא להשאיר את השופטים שותפים לבחירה. הדיון הוא על מידת מעורבותם.

פרופ’ דיסקין מעיד על עצמו שאינו איש ימין, אך הרפורמה, לדבריו, אינה קשורה לעמדה פוליטית, אלא באה להלחם באנטי-דמוקרטיה קיצונית עליה הוא זועק עוד משנות ה-90.

על הועדה למינוי שופטים אומר דיסקין: “כאיש שמאל, אני אומר שההצעות של רוטמן ושל לוין הולכות רחוק מדי לטובת השופטים. מה עוד שבית המשפט משתמש לרעה בכוחות שניתנו ושלא ניתנו לו – לרעה”.

בסיום הראיון מדבר פרופ’ דיסקין בדאגה על האלימות הקיצונית ששולטת במחאה הנוכחית, אשר מדירה שינה מעיניו.

צפו בראיון המלא

"בית המשפט מתעסק בכל חוץ מאשר בדברים שהוא צריך"