העיתונאית החרדית דנה ורון נולדה וגדלה בשכונת רמת אביב בת"א, ובגיל צעיר החלה לעשות את צעדיה הראשונים בעולם הדתי בעקבות אמה. כיום היא משתייכת לחסידות חב"ד, זרם חרדי דומיננטי בחברה הישראלית, עד כדי שנראה לפעמים שלא מדובר בחרדים קלאסיים.

"חב"דניקים נתפסים כחברמנים, מתערים בחברה וחותרים למגע", אומרת ורון, "אבל כל מי שחסיד חב"ד יודע שמדקדקים קלה כחמורה. החסיד מאוד מחמיר. הוא אמנם לא נתפס כחרדי כי הוא חברמן ואוהב ישראל, וזה משהו שהרבי לימד אותנו, אבל כשהחסיד צריך לתבוע מעצמו – הוא דורש מאוד".

ורון מספרת כי בתהליך החזרה בתשובה שלה, כשהתחתנה עם חסיד ברסלב, חשבה שהיא תשב בבית ולא תוכל להמשיך לעסוק בתקשורת. "חשבתי שאני לא אעשה שום דבר שסותר את עולמי הרוחני. ואז הגענו לחב"ד, אני בעיקר דחפתי לכיוון הזה. הגישה שם אמרה שנשים יכולות להיות שליחות, ולא לנטוש את התחום שאתה מוכשר בו אלא למנף ולהשתמש בזה".

את שנות ילדותה הראשונות עשתה דנה ורון בשכונת רמת אביב החילונית, ובהמשך עברה לבני ברק, שם חוותה חוויה לא נעימה כתוצאה משיפוטיות ואורח חיים שמייצר בידול. הכניסה שלה לעולם חסידות חב"ד הייתה עבורה תיקון לחרדיות.

״עשיתי שירות לאומי, שם התחזקתי יותר עם בנות שירות חרד"ליות, וסיימתי את השירות הלאומי וחיפשתי מדרשה, ולא מצאתי. אחר כך מצאתי שליח חב"ד ברמת אביב, הרב יוסי גינזבורג, ושם למדתי עם אשתו והכרתי את חסידות חב"ד, זה תיקן לי את החוויה מהחרדיות״.

מה הייתה עושה אילולא חזרה בתשובה?

"אני האויב הכי גדול שלי. הדרך היחידה שלי לעזור לעצמי זה לחזור בתשובה כדי להחיל על עצמי מערכת של חוקים שמאפשרת לי לצאת מהלופ. חסידות מדברת על נפש בהמית ונפש אלוקית, והחסידות לימדה אותי לחיות בשלום. התורה והמצוות נתנו לי שקט פנימי".

צפו בראיון המלא: