[vplayer id='10175']

פרופסור דוד פסיג, חוקר עתיד וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר אילן, מספר כי כמו שאדם על ערש דווי שמתחזק ברגעיו האחרונים – כך גם רוסיה. הקריסה הסופית של רוסיה היא תוצאת מעשיו של פוטין והחברה סביבו. הטעות הכי גדולה שלהם, לדבריו, שהם לא הבינו את העוצמה של המערב. פוטין לא הבין שיש באפשרותו להפסיד את כל היתרונות הקטנים שצבר בעשור האחרון. רוסיה תקרוס, אבל תהליך כזה יכול לקחת בין שלוש לחמש שנים לטענתו. פסיג מחדש ואומר כי המלחמה הנוכחית יכולה להימשך שנתיים-שלוש ואוקראינה לא תהיה היחידה במלחמה זו. הוא מתייחס שוב לפוטין: "ההימור שלו ילך ויגדל, הוא אומר את זה כבר 15 שנה". לדבריו פוטין ינסה לכבוש את גיאורגיה וקרים כדי ליצור חיץ נוסף בין מוסקבה למערב.

פסיג חזה כבר ב2010 את המלחמה שכולנו חוששים ממנה כיום, וכתב עליה בספרו 2048. בספרו הוא מספר על שישה פחדים קדומים שכאשר הם מתאחדים נוצרת מלחמה. החידוש בספרו זה המתודולוגיה שהנחתה אותו, המתודולוגיה של הגישה הגיאוגרפית, גישה זו יכולה לאפשר לו "לנבא" ולא רק לנתח מלחמות קודמות. הגישה הגיאוגרפית מכילה בתוכה שישה משתנים שכולם פחדים, "כאשר הם חוברים יחד לא משנה מי המנהיג הוא ישלח את ילדינו לקרב".

לפי פסיג "הפחדים שהניעו את פוטין ליציאה למלחמה, אחד מהם הוא הפחד הגיאוגרפי והטופוגרפי. רוסיה היא אחת מהמדינות הגדולות בעולם אבל הבעיה שלה זה שהלב שלה, הראש שלה נמצא בקצה הכי מערבי של הטריטוריה האדירה הזאת. וללב הטריטוריאלי הזה אין בעצם הגנה בפני עצמו וקל מאוד לחדור אליו".

https://tovnews.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4-%d7%93%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9a-%d7%94%d7%a6%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%94%d7%99%d7%9d/

פחד נוסף הוא זה הדמוגרפי, הרוסים מאבדים הרבה אוכלוסייה בגלל ירידת שיעורי הפריון ובגלל הגירה של אזרחים רוסים מהמדינה. לכן הם רוצים את אוקראינה, כדי להכניס תושבים פנימה ולפצות על החוסר הדמוגרפי שלהם. פחדים נוספים שקיימים הם פחדים טכנולוגיים, כלכליים ומדעיים. רוסיה מרגישה שהם מאבדים את היכולת להתחרות בעולם בתחום המדעי. כשהם היו מעצמה הם היו באופן מסוים על הברז וכך יכלו להשקיע כסף בפיתוח מדע.

ספר זה נכתב עם רקע מאוד מעניין; כשמערכות ביטחון ביקשו לזהות מערכות ארוכות טווח, הם רצו לעשות מחקר בטווח של חמש שנים, ופסיג אמר להם "בוא נעשה משהו בטווח של חמישים שנה". מערכות הביטחון התייחסו ב"ספקנות של ישראלים" והטיחו בו אמירות כמו "מי יכול לדעת מה יקרה מחר". אך פסיג אומר כי ניתן לדעת, או לפחות עלינו לנסות להבין ולעסוק בעתידנות. לטענתו הגענו לשלב בהיסטוריה שמי שלא מתייחס לעתידנות לוקח על עצמו סיכון גדול של הישרדותו.

פסיג מעלה נקודה רגישה, כדי להדגים את חקר העתידנות. הוא שואל "אילו לא היה נולד היטלר האם הייתה מלחמת העולם השנייה? אנחנו טוענים שכן. כמובן שהאדם נותן נופך, צבע לתהליכים. אבל היטלר הוא תוצאה של כוחות אדירים בהיסטוריה שפעלו עליו. היטלר זה לא הוא האיש, זה עם שלם".

לסיכום הדברים בוחר פסיג להגיד כך "הלקח הכי גדול הוא שמי שרוצה לעשות שלום חייב להתכונן למלחמה ולמלחמה הכי קשה. וגם לנו מחכים סיבובים של קרבות ועימותים לצערנו. המטרה של חקר העתיד היא לא לחזות עתיד, המטרה שלנו היא להבין קצת יותר את ההווה. כשאתה לא מבין את ההווה גם הפעולות שלך בהווה הן עקרות לא מעט פעמים".