[vplayer id='15635']

מירי שניאורסון היא נשיאת ארגון "הנשים הנפלאות". היא מספרת על יחסו של הרבי מליובאוויטש לנושא יום הזיכרון ויום העצמאות. שניאורסון מביאה מכתב עדות של הרבי בו הוא עונה ליהודי ששאל "איך להתייחס ליום העצמאות?". המכתב מתאריך י"א אייר תשט"ו (1955) והרבי עונה לו "קודם כל מה ששאלת אותי על ה' באייר", מדגישה שהרבי לא קורא לזה יום העצמאות, "ידוע פתגם הבעש"ט שכל דבר שיהודי רואה או שומע יש פה מסר בעבודת ה'".  שניאורסון אומרת, "קודם כל אם קרה והוקמה מדינת ישראל בדם מיטב בחורינו וחיילינו נפלו על קדושת הארץ יש פה מאורע משמעותי".

אך אינה קוראת למדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. להפך היא אומרת ש"גאולה יכולה להתרחש בעם ישראל רק כשעם ישראל כולו הולך בדרך המצוות. ורק כשעם ישראל יראה את מלך המשיח וגואל אותם. זה הלכות של הרמב"ם והרמב"ן, אני לא בקיאה בהלכות מלך המשיח אבל אני יודעת שמשיח יבוא לגאול את העולם ומשיח יעשה את המהפכה בעולם. אנחנו בזמנים שמריחים משיח ומרגישים משיח וכשאת פוגשת בן אדם ברחוב והוא עונה לך בעזרת ה' זה אור גדול".  את יום העצמאות היא לא תחגוג, אך אומרת שיהודי צריך לחגוג כל יום בו הוא קם בריא וחופשי מעבדות ורק עבד ה'. "אנחנו צריכים להסתכל על החיים כל יום כצעד להתקדם קדימה" לדבריה.

https://tovnews.co.il/%d7%97%d7%91%d7%93-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%96%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%91-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%9d/

שניאורסון מתייחסת ליום השואה ויום העצמאות ואומרת שמבחינה הלכתית יש שתי בעיות עם ימים אלה. בעיה ראשונה היא קביעת יום השואה בחודש ניסן שהוא חודש שלא מתאבלים בו. בעיה שניה בקביעת יום העצמאות בימי ספירת העומר, חוגגים בעצם בזמן ימי אבל על תלמידיו של רבי עקיבא.

שניאורסון אומרת אמירה מפתיעה "היום הזה הוא לא יום שמח, הייתה בו הכרזה של הגויים, אבל היו רציחות נוראות, פיגועים נוראיים, היה אבל נורא. אם אנחנו מסתכלים מבחינת כמות ההרוגים זה כמו יום האבל במירון. מי שהחליט על קום המדינה זה לא אדמו"רים ולא רבנים ולא אנשים שהם מוליכי דעת קהל. אני לא אכנס לדיון ההלכתי אם אומרים הלל או לא אומרים הלל אני יודעת שאנחנו בימי ספירת העומר. שהמדינה הזאת לצערי, ויותר ויותר מי שנחשף לפוליטיקה לא מתנהלת בדרך ה' ולא עובדת נכון מול האויבים שלנו, מול אלה שבאים להרע ולקבור אותנו. כל מה שאנחנו מתפללים זה שמלך המשיח יבוא ויגאל את העם באמת בצורה הנכונה והאמיתית. ועדיין יש התייחסות, כי יש פה יום של הודיה".

שניאורסון בביתה לא תעמוד בצפירה, היא תגיד תהילים ובמידה ותהיה במרחב ציבורי היא תעמוד ותכבד. אבל אומרת שהציונות מתבטאת בחב"ד מבחינת עשייה, חלוקת מצות שמורות, הקמת ארגון ליתומי ואלמנות צה"ל, חלוקת משלוחי מנות למשפחות שכולות. ביום העצמאות הם ילמדו תורה, כי הם רוצים שארץ ישראל תמשיך בכוח. "ארץ מאכלסת שאוהבת את עם ישראל ולא ארץ אוכלת יושביה".

שניאורסון לא קוראת למדינת ישראל מדינה. אלא ארץ ישראל.  "כי מדינה זה מלשון דין, ואנחנו רוצים שייפסק הדין שיש על ארץ ישראל ועם ישראל. וארץ זה מלשון רצון ומלשון מרוצה ומלשון זה שאנחנו נרוץ אליה בהתלהבות. ארץ ישראל זה מקום רגשי ונפשי בנפש שלנו. ארץ ישראל יותר גדולה משטח מדינת ישראל, והלוואי ונכיר בכל השטחים שמגיעים לנו… כשנתחיל רק להתחיל להקשיב בדברים שכתובים בתורה על המשמעות והחיבור לארץ ישראל תהיה פה ארץ פורחת".