חידון התנ"ך העולמי לנוער השנה היה ההזדמנות האחרונה לזכייה עבור דביר חיים מרצבך. זאת לא הפעם הראשונה בה הוא ניגש לחידון, אלא הפעם השלישית והמכרעת. מרצבך, בן 17, תלמיד כיתה י"ב בישיבת אמי"ת צפת, עודד את עצמו עם סיפור ישעיהו וסנחריב. ישעיהו נותן אות לחזקיהו המלך שירושלים תינצל "אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים". מרצבך אמר לעצמו "בשנה הראשונה יצא רק ספיח, בשנה השנייה יצא רק סחיש, ובשנה השלישית נעשה ונצליח".
מרצבך מספר כי הדרך לזכייה הייתה רצופה קשיים, אחד מהם היה ההתמודדות עם כך שבשתי הפעמים הקודמות הוא נלחץ בשלב החידון הארצי והתבלבל בשאלות שידע את התשובה להן ולכן לא עלה לחידון העולמי על אף שקיבל את התוצאות הגבוהות ביותר במבחן הכתב. הוא מוסיף כי היה לו מאוד מאתגר השנה והוא חשב מספר פעמים לפרוש. בנוסף, "חשבתי שאני לא לומד מספיק, והיו לי רגעים של ייאוש. אבל ברוך ה' עם כל האתגרים, אני לא לגמרי יודע איך עשיתי את זה, זה רק הקב"ה שעזר לי והחזקתי מעמד, וככה זכיתי".
בכל שנה הגורם להחלטה על התמודדות הייתה שונה אצל מרצבך, בשנה הראשונה החליט שהוא לומד "לשמה" והזכייה לא בראש מעייניו. אבל בסופו של דבר הוא הבין שיש מטרה והיא לזכות בחידון, בשנה שעברה זה מה שהחזיק אותו. השנה הוא אמר לעצמו "אני לומד קודם כל בשביל ללמוד, אבל המטרה שלי היא גם לזכות. זה נותן כוח הזכייה, עצם הזכייה מקדמת את התנ"ך, למשל הרייטינג שזה עשה בצפת. זה להגדיל תורה ולהאדירה". בנוסף, היו לו פרויקטים שעמדו מול עיניו, חלומו הגדול של מרצבך הוא הנגשת מידע מהמקורות שרבים לא שומעים עליו בהתאם למיקום גיאוגרפי. הוא מביא דוגמא "הם יכולים לקרוא על תרגום יהונתן וגבולות מסעי. ואף אחד לא יודע שמשם מגיע השם של קיבוץ דפנה".
השיטה העיקרית איתה למד לחידון היא בעל פה ולדבריו "לא צריך לפחד מזה". הוא מסביר "קראתי ובעיקר הקלטתי, ושמעתי את עצמי בטעמים. אבל גם כשהיה צריך לפעמים להבדיל בין ספרים שונים אז עשיתי טעמים מעדות שונות. כשהיה צריך הלבשתי שירים למשל, ישעיהו קבלת שבת, ירמיהו סעודה שלישית. זה יכול לצאת חוויה מאוד מיוחדת. כמו שאנשים זוכרים שירים בעל פה אין סיבה שלא לזכור פרקים מהתנ"ך אם מלחינים אותם טוב".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a9%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9f-%d7%95%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%9c/
מרצבך השתמש בשיטה מיוחדת בשביל לזכור את פרק ג' בנחמיה "בפרק יש בנייה של החומה, וזה פרק שאנשים שלומדים לחידון לא יודעים מה לעשות אתו כי יש בו הרבה פרטים. ואם רוצים סדר אז זה עוד יותר קשה. השיטה שהוא עשה הוא לקח מפה מימי נחמיה שיש ויקיפדיה אבל הוא לא הסתפק בללמוד רק את המפה, אלא הלביש את המפה על המפה של צפת והוא עשה תחנות על מקומות שהוא מכיר וזה יצא יותר אמיתי".
התנ"ך בשבילו זה הבסיס של המורשת שלנו. הוא אומר "לא הגיוני שאנשים קראו כמה פעמים הארי פוטר, שהוא לא קשור לעם שלנו והוא יותר ארוך, ולא מכירים את התנ"ך שהוא הספר הכי מעניין שיש אם מלמדים אותו כמו שצריך. זה הספר הבסיסי ביותר של עם ישראל. לא כל כך ארוך בהשוואה להרבה ספרים אחרים. ומעניין מאוד כשלומדים אותו כראוי וחבל שהרבה אנשים קוראים הרבה ספרים אבל לא סיימו את התנ"ך".
בתחילה הוא היה אומר ספר מסוים שאותו הוא הכי אוהב, "אבל בסוף אני אוהב את כל התנ"ך, לכל ספר יש את הייחודיות שלו" לדבריו. הוא חוכך בדעתו ולבסוף בוחר "ספר משלי, יש בו עצות לחיים וזהו ספר שהרבה פסוקים בו אפשר לקחת לסיסמא, סוג של סטטוס. כל פסוק הוא פסוק שאפשר לעיין בו והוא משמעותי לחיים ונותן עצות וממש מדבר על בן אדם. לכל פסוק יש הרבה פסוקים שכל אחד מהם מייצג משהו. אתה יכול לקחת שלוש מילים ולעשות מהם סיסמא, למשל "אל תאהב שינה". הוא יכול להתבדח שראו אותו בחידון שותה מהבקבוק כדי להירגע אפשר לרשום פרסומת "הלוך וקנית בקבוק" ירמיהו פרק י"ט. אפשר לקחת שלוש מילים לגזור ולשים בהקשר אחר".
באלול בע"ה הוא הולך לישיבת ההסדר, ישיבת הגוש. והוא היה רוצה שאנשים ייקחו מהתנ"ך את ההיכרות עם עצמם ועם המורשת של עם ישראל. "לומדים תנ"ך קודם כל בשביר להכיר את עצמנו ולדעת מה אנחנו עושים בעולם ומה המורשת שלנו כאנשים פרטיים. דבר ראשון בשביל להכיר את עצמנו וגם כדי לשאוב עידוד. כל פעם שאני צריך עידוד אני מעלה לי פסוקים. דבר שני כדי לדעת את הדרך".