רבות ידובר היום על המבצע המרשים לחילוץ שני חטופים ברצועת עזה.
הנקודה המעניינת היא מיקום החטופים – רפיח, מה שמעיד על תהליך ניוד בני הערובה הישראלים לאורך שלבי המלחמה כולה.
רפיח הופכת ליעד הבא של צה״ל בתמרון הקרקעי וכרגע המערכות כולן מכינות את הקרקע ואת התשתית לפעילות בגזרה הזו.
מדובר בהיערכות צבאית (והפעולה אתמול בהחלט היתה חלק ממנה מעצם החיכוך בשטח שגם מייצר תהליך למידה עבור צה״ל) אבל גם בהיערכות מדינית.
שיחת הטלפון אתמול בין ביידן לראש הממשלה נתניהו היא חלק מהעניין. לפי מכלול הדיווחים, הנשיא האמריקני נתן סוג של אור ירוק למהלך בכפוף לכל מיני התיחסויות לנושא הפליטים הפלסטינים השוהים במרחב.
חלק אחר של ההיערכות המדינית נוגע לצד המצרי. התרחיש שממנו חוששים המצרים הוא פריצת עזתים לתוך סיני / המרחב המצרי. זה מה שמטריד אותם הרבה יותר מעצם השליטה הישראלית הפיסית בציר פילדלפי.
יש להניח כי נעשית פעילות ריכוך ותיאום ישראלית מול המצרים בעניין הזה. ככלל, דומה כי המבצע הקרוב ברפיח מקבל נפח מאוד משמעותי ומייצר הרבה אדוות במים העכורים של רצועת עזה. צה״ל יצטרך לנהל אותו בדיוק רב כדי שלא ליפול במלכודת ההומניטריזם וכו'.
ככל שהמבצע ברפיח מתקרב, כך הדבר דורך את כלל המערכת גם בהיבטים אחרים.
נתחיל בצפון, שם המערכה הופכת אינטנסיבית יותר ושאלת השאלות האם הפעילות הישראלית ברפיח שהיא לכאורה המעוז החמאסי האחרון (לפחות מנקודת המבט הצה״לית) תחריף את התגובה מצד נסראללה או לאו. ישנם דיווחים המצביעים על הנחיה איראנית לחיזבאללה להימנע מהסלמה, אבל כמו שלמדנו… הסלמה הוא מונח גמיש למדי.
הדבר המעניין אף יותר ונוגע לרפיח הוא הפרדוקס הבא: ככל שהמערכה תתקרב למרחב הזה צפוייה גם לגבור הפעילות המדינית בהקשרי היום שאחרי.
זה הולך להיות אינטרס אמריקני ברור, אבל גם פלסטיני לא פחות. אבו מאזן נמצא בקטאר עם חוסיין אלשייח יורשו המיועד, כדי לדון עם המקומיים בשאלת היום שאחרי, כאשר על אדמת קטאר נמצאים גם בכירי חמאס.
על הפרק ממשלת טכנוקרטים חדשה וסוג של אחדות פלסטינית שתאפשר לאמריקנים לטעון לרשות פלסטינית חדשה ותאפשר במקביל לחמאס לשרוד כישות פוליטית בעזה ביום שאחרי רפיח.
לא רק רעיון המדינה הפלסטינית קם לתחייה על רקע ענני אבק החול והמלחמה בעזה. רעיון נוסף קם לתחיה והוא אחדות פלסטין שרק מקדם את הרעיון המדינתי הפלסטיני. מבחינה זו, הפרדוקס הוא ככל שישראל מתקדמת בלחימה כך נוצרים ונבנים התהליכים שמכשירים את מה שאסטרטגית היא הכי צריכה להיזהר ממנו.
היום שאחרי רפיח יהיה אם כן יום של בליצקריג (מלחמת בזק) משני סוגים: קודם כל מדיני – לעיצוב רעיון המדינה הפלסטינית שיעמוד מול רעיון הממשל הצבאי של ישראל (וזה כמו שאומרים הילדים "לא כוחות"); ושנית, פוליטי פנים ישראלי כאשר על המסלול מתחממים כבר כל השחקנים, ברובם אנשי האתמול שאחראים למציאות האסטרטגית שישראל נקלעה אליה, כדי לנסות ולהוציא מעז (וממחדל) מתוק.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
