לטענת הההיסטוריון פרופ' אבי בראלי, אחד מהיסודות המוטעים שעליהם נבנה התהליך המדיני בישראל היה ההנחה כי הסכסוך עם הפלסטינים הסתיים בניצחונה של ישראל. הנחה זו, שנראתה הגיונית בעיני יוזמי הסכמי אוסלו ותומכי ההתנתקות, התבררה עם השנים כשגויה מיסודה.
רבים סברו כי הפלסטינים הובסו צבאית, נפשית ואידיאולוגית – במלחמת העצמאות, באינתיפאדה הראשונה והשנייה – ולכן נותר רק לעגן את הניצחון באמצעות הסכם מדיני רשמי.
תפיסה זו התבססה גם על עייפות ציבורית מהעימות המתמשך. הרצון לסיים את המלחמה, גם במחיר ויתורים משמעותיים, עיוות את שיקול הדעת והוביל לאשליה ש"המלחמה כבר מאחורינו". כך נתפסו הסכמי אוסלו בקרב רבים במחנה השמאל, ובמיוחד אצל הגישה המתונה שבו, כהישג ציוני – חותמת רשמית על ניצחון מדיני, מוסרי וצבאי.
עם זאת, המציאות, לדבריו, טפחה על פניהם של תומכי אותה תפיסה. הסכסוך לא הסתיים, המלחמה אינה מאחורינו, והעימות עם הפלסטינים נמשך בעוצמות שונות מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת. לדבריו אותם אנשים שמבקשים לסיים את המלחמה לפני המועד שלה הם קצרי רוח, או תבוסתנים.
