השבוע פורסמה בערוץ 13 כתבת תחקיר על ״דור האמונה החדש״. ראיינו שם בני נוער שהולכים להופעות של בן צור ומשתפים איך הם התחילו להתחזק. משה מספר: ״תמיד הייתה לי את האמונה, ועכשיו זה ממש. היה התקופה של הסליחות, של חודש אלול, של חגי תשרי, שזה דברים שכאילו אלוקים בא אליך ואומר: ׳בוא אני מבקש שתבוא אליי׳, ואתה מתקרב ומתחזק. ויש כאלה שזה תמיד אצלם והם רק מחכים למומנט הזה״.
לאחר מכן הם עוברים לסקר את האופנה החדשה בעולם הביגוד – לבוש צנוע. אורטל, מוכרת בחנויות בגדים של נשים דתיות מספרת: ״בהתחלה היו לנו חנויות רק בערים של דתיים, בני ברק, ירושלים. ברגע שפתחנו חנות בראשון לציון, באשדוד, פתאום אתה רואה מלא לקוחות שהם קהל חילוני״.
אחת המרואיינות בכתבה היא ענהאל ברדס, בת 16, מפעילה עמוד טיקטוק עם עשרות אלפי עוקבים ושם היא מעלה תוכן על סיפור ההתחזקות שלה: ״אני לא מגדירה את עצמי כדתיה או כחוזרת בתשובה, אני מגדירה את עצמי כמתחזקת. אני לובשת גם מכנסיים וגם חצאיות, בעיקרון אני לובשת חצאיות בשישי–שבת וחגים, שזה משהו שלא הייתי עושה. אני משלמת מחיר על זה שאני מתלבשת צנוע. יש אנשים שמחפשים להסתכל על גוף של בנות, וזה מה שגורם לצפיות. אבל מי שמתלבש ככה באמת מרגיש את ההתחזקות הזו בו, ואני בטוחה שבורא עולם שם לב לזה״.
והמראיין שואל: ״אה, זה בשביל בורא עולם או בשביל עצמך?״ וענהאל עונה: ״בוודאי, גם וגם, אבל בעיקרון זה רק בשבילו״.
בכתבה מתראיין גם יונתן, שמגיע בקביעות לשיעורים של הרב יגאל כהן, והוא מספר: ״אני מגיע ממשפחה חילונית, אני תמיד הייתי בסביבה שלא כל כך אפשרה לי לעשות את זה. אם זה ביקורות, אם זה בדיחות, אם זה שנאה. הגעתי למצב שפעם אחת חברים הזמינו אותי לפה לסליחות, והגעתי והתאהבתי. התאהבתי והתחלתי, אם זה לחבוש כיפה, לשמור שבת, ללכת למנחה ביום חול סתם כי יש לך זמן להניח תפילין. כל זה הגיע מאהבה וממשהו שהיה המון זמן בפנים והתפרץ החוצה״.
וכמובן, ערוץ 13 לא היה יכול לסיים את הכתבה בלי מיסגור של אקדמאית חילונית שמסבירה: ״אנחנו יודעים מהספרות שאחרי טראומות יש התחזקות דתית, ואנחנו יודעים שכמה שאנשים יותר קרובים לטראומה, ככה ההתחזקות הדתית יותר בולטת. למשל אנחנו רואים את זה בחטופים שחוזרים ארצה״.
זהו כמובן ניתוח עקום ומסולף ולא מדעי. מי שכל הראייה שלו מטריאליסטית וחומרנית, לא יכול לנתח מציאות רוחנית שמושפעת מהנשמה. החטופים התקרבו לבורא עולם לא בגלל הטראומה שהם חוו, אלא כי בעומק השבי של החמאס, בלי כל מסיחי הדעת של התקשורת ומערכת החינוך הקלוקלת (שעשו להם טראומה רוחנית), הם פגשו את הנשמה שלהם.
התקשורת מאוד לחוצה מההתחזקות הרוחנית של הציבור הישראלי ולכן ממהרת להסביר שמדובר בתגובה לטראומה. כל הניתוח השטחי מתחיל ממבט רדוד של כאן ועכשיו. הניתוח האמיתי מתחיל משיבת ציון, שיבת העם לארצו, בניין הגוף הלאומי, ולאחר מכן הבניין הרוחני – אלו נבואות מפורשות.
ההתחזקות הרוחנית מאוד משמחת, זוהי מתנה שקיבלנו מבורא עולם. היא ללא ספק קשורה לזכויות הרבות שנעשו במלחמה הזו והשפיעו על נשמת ישראל, יחד עם לימוד התורה ופעולת הצדיקים שמגבירים כל העת את חוזקת הנשמה שלנו. אך אל לנו לנוח על זרי הדפנה ולהסתפק מההתרגשות סביב התופעה המבורכת הזו.
ההתעוררות הרוחנית הזו היא רק שלב ראשוני. היא מוכרחת להתברר על ידי לימוד תורה מסודר, קישור לתלמידי חכמים ועמל תורה. לבעל תשובה יש בתחילת דרכו הרבה אורות, כמו שאנחנו רואים כיום בסרטונים שרצים ברשתות. אבל בשלב מסוים האורות האלו נעלמים, והיהודי נשאר עם התודעה הלא מבוררת שלו ועם המידות שהוא לא עמל לתקנן.
עלינו לחבר את בעלי התשובה החביבים למוסדות לימוד מסודרים שילוו אותם, למשפחות שיהוו להם מודל וחיבור אל הקודש. אחרת הם יפנו לכל מיני חצרות של בעלי מופתים, יעצבו לעצמם דעת תורה דרך היוטיוב, ויהיו מלאים בסתירות רוחניות שיכניסו אותם לבלבול גדול מאוד.
החוויות הדתיות הן לא העיקר בהליך התשובה אלא יראת ה׳. וכך כותב הרב קוק זצ״ל באורות התשובה: ״יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועוון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם ע”י תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, וקביעת עתים לתורה להמון הרחב״.
לכן עלינו להרבות כמה שיותר בלימוד תורה, בפרשת השבוע, בדף יומי ובהלכות נפוצות במקום העבודה, במילואים ובכל מקום. בע״ה שנזכה להיות ראויים.
לתרומה ל”ראש יהודי” – להפצת אור היהדות בתל-אביב ולקירוב לבבות
