ד”ר למשפטים חיים שיין טוען שבית המשפט העליון מניח שמחברי הכנסת הם קבוצה שאינה מסוגלת לבטא את רצונה באופן ברור. לדבריו, מתוך תפיסה זו בחר בג”צ לפרש חוקים לא על פי לשונם, אלא על פי תכליתם, תוך שהוא מייחס לעצמו את היכולת להבין את כוונת המחוקקים במקומם. שיין טוען כי מהלך זה הוביל לאובדן המשמעות של המחוקק ולפגיעה ישירה במעמדה של הכנסת. לצד זאת, ביטול זכות העמידה, המאפשרת לכל אדם לפנות לבית המשפט בכל עניין, יצר מציאות שבה עשרות עמותות פוליטיות פועלות להגיש עתירות בהתאם לקווי החשיבה של בית המשפט. לפי שיין, תופעה זו מובילה להצפת בג”צ בעתירות פוליטיות מגמתיות ומחזקת את מעמדו כגוף בעל אופי פוליטי.
תקופה חדשה בישראל, הפקיד מעיף את הדרג הנבחר מהמדרגות…