ד”ר דייוויד וורמזר מנתח את ההתפתחות הדרמטית ביחסי הביטחון בין ישראל לארצות הברית, ומצביע על שלושה ממדים מרכזיים לשינוי: חוקי, מבצעי ופוליטי. במישור החוקי, ישראל מצטרפת למעגל מצומצם ויוקרתי של מדינות כמו בריטניה, יפן ודרום קוריאה, הנהנות משיתוף פעולה טכנולוגי הדוק ורגיש עם הצבא האמריקאי. לשם כך הוקם משרד ייעודי המתאם את המאמצים המשותפים תחת פיקוח הדדי של שתי המדינות.
במישור המבצעי, וורמזר מדגיש כי הממשל האמריקאי מכיר כיום בחיוניותה של ישראל לפיתוח וייצור הדור הבא של אמצעי הלחימה עבור ארצות הברית עצמה. הוא משווה זאת להחלטות היסטוריות מ-1948, אז הוגדרו אזורים אסטרטגיים בעולם כקריטיים לביטחון הלאומי האמריקאי מבחינה טכנולוגית ותעשייתית. הצבת ישראל במעגל זה מעידה על כך שהיא נתפסת כנכס חיוני להגנתה של ארה”ב, ולא רק כבעלת ברית אזורית.
במישור הפוליטי, מדובר בשינוי פרדיגמה ביחסים. מעבר ממודל של סיוע כספי לרכישת נשק אמריקאי, לשותפות אסטרטגית שבה ישראל תורמת ישירות לעליונות הטכנולוגית של ארה”ב. שיתוף פעולה זה מבצר את היתרון האיכותי של צה”ל אל מול אויביו, והופך את ישראל לחלק בלתי נפרד מהתשתית הביטחונית של המעצמה הגדולה בעולם.
















