אל”מ במיל’ משה בן דוד (בנדה) מציג זווית אופטימית ומפוכחת על מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. בדבריו הוא סוקר את השינוי הדרמטי שחל במדינה מאז אירועי אוקטובר, תוך התייחסות לאיום הגרעין האיראני ולחוסן הלאומי.
בנדה מציין כי ערב המלחמה, תעשיית הגרעין האיראנית הייתה במרחק של כחודשיים בלבד מיכולת ייצור פצצה. הוא מדגיש כי המסקנה המשותפת של מנהיגים כמו טראמפ ונתניהו הייתה שללא הסכם שיגביל את איראן באופן משמעותי, יהיה קשה מאוד לעצור את העשרת האורניום. המציאות כיום שונה, ולמרות המורכבות, ישראל נמצאת במקום אחר מבחינת המעקב והטיפול באיום זה.
השינוי המהותי ביותר, לדברי בן דוד, טמון במעבר מקונספציות הגנתיות ואשליות של פגיעות למציאות של עוצמה. אם עד אוקטובר ישראל סבלה מקונספציות מוטעות שהובילו לפגיעות, הרי שהיום, למרות המחיר הכבד והכואב ששולם, המדינה יצאה מחוזקת יותר. הוא מתאר את ישראל כיום כמדינה מנוסה יותר, מבוצרת מבחינה טכנולוגית, ומעל לכל, מודעת לעצמה.
הסיבה העמוקה ביותר לאופטימיות, לפי בנדה, היא העובדה שישראל חדלה להישען על הנחות עבודה שגויות והחלה לקחת את גורלה בידיה. הביטחון העצמי המחודש וההבנה שיש לפעול באופן אקטיבי כדי להבטיח את עתיד המדינה הם המפתח לחוסן הלאומי בעת הזו. למרות האתגרים שעוד נותרו, ישראל של היום היא ישות נחושה המבינה את גודל השעה ואת כוחה האמיתי.
