סגאוטאנליסט בן ציון מקלס דן בהסכם שהתגבש בין איראן לארצות הברית, תוך הבעת תחושת פספוס. לטענתו, ישראל והמערב לא ניצלו כראוי את המומנטום שנבנה במבצע האחרון, שבו נפגעו קשות הכלכלה והתעשייה הצבאית האיראנית. הוא מציין כי איראן הפיקה לקחים מהירים מהתקיפות, וכעת היא משקיעה משאבים אדירים בהעברת מערכי הטילים הבליסטיים ומרכזי הפיקוד אל מתחת לקרקע. מהלך זה נועד להבטיח כי גם במקרה של פגיעה בפתחי המנהרות, ניתן יהיה לשקם את הגישה לנכסים הצבאיים במהירות, דבר שיקשה מאוד על פגיעה אפקטיבית במערכה הבאה.

בזירה הלבנונית, מקלס מנתח את פעילות צה”ל בדרום המדינה. הוא מציג תמונות לווין המראות כיצד כפרים שיעיים ששימשו כתשתיות טרור של חיזבאללה שוטחו כמעט לחלוטין, בעוד שכפרים נוצריים סמוכים נותרו שלמים. מדובר באסטרטגיה של בידול האוכלוסייה, שמטרתה להבהיר כי הפגיעה מכוונת אך ורק נגד חיזבאללה ולא נגד אזרחי לבנון שאינם מעורבים. מקלס מדגיש כי למרות ההישגים הטקטיים והשמדת תשתיות רבות, קיים חשש שעם נסיגת הכוחות, חיזבאללה ינסה לשקם את אחיזתו באזורים אלו, שכן צבא לבנון לא תמיד מצליח למנוע את חזרת המחבלים לשטח. בסיום, הוא קורא להמשך ניתוח ענייני ומפוקח של המציאות המשתנה בצפון ובזירה האיראנית.