אלוף במיל’ עוזי דיין משרטט בראיון תמונת מצב מורכבת ומרתקת על מאזן הכוחות בין ארצות הברית לאיראן, תוך שהוא חושף את הפער העמוק בתפיסות העולם של שתי המדינות. לדברי דיין, המושג האמריקאי של “מזכר הבנות” (MOU) מתפרש בצד האיראני כחוסר הבנה מוחלט, כאשר בפועל מתנהלת מערכת של מהלומות הדדיות שבה איראן היא זו שנוקטת ביוזמה התקפית. דיין מדגיש כי האסטרטגיה האיראנית מונעת מרצון עיקש לשמור על שרידותו של “הציר השיעי”, הכולל את שלוחותיה בלבנון, עזה, תימן ועיראק.
לפי ניתוחו של דיין, האיראנים מנצלים את הפריסה הרחבה של צבא ארצות הברית בעולם, הכוללת קרוב ל-800 בסיסים, כדי לתקוף מטרות אמריקאיות במזרח התיכון כמעט ללא חשש. הוא מציין כי איראן מזהה חולשה בגישה האמריקאית, שלדבריו תמיד תעדיף “הסכם רע” על פני “מלחמה צודקת”. עבור איראן, המאבק אינו רק על אינטרסים אלא על מהות קיומית, מה שמאפשר להם לספוג מהלומות צבאיות כל עוד שלטונם אינו עומד בסכנה ממשית.
נקודה מעניינת שמעלה דיין נוגעת לישראל: למרות הרטוריקה הלוחמנית, איראן נזהרת מלאיים ישירות על ישראל בתקיפה צבאית גלויה. דיין מסביר זאת בכך שאיראן מבינה שישראל, בניגוד למעצמות אחרות, היא שחקן שיגיב בעוצמה עוד לפני שהתקיפה תצא לפועל. מצב זה של “תיקו אסטרטגי” וחילופי מהלומות עשוי להימשך זמן רב, שכן האיראנים מוכנים לספוג פגיעות בנפש וברכוש, בעוד שהמערב והאמריקאים רואים בכך מחיר כבד מדי.
