האלוף במיל’ גרשון הכהן מתאר בשיחה אינטימית ומרגשת את חוויותיו מיום הגיוס לחטיבת גולני, אירוע שאותו הוא מגדיר כמרגש ביותר. הכהן עומד על הפער המובהק שבין תקופת גיוסו האישית, לפני מלחמת יום הכיפורים, אז הגיוס היה הליך טכני וכמעט בודד, לבין המעמד הנוכחי, שהפך לאירוע לאומי רחב היקף המשלב כאב, תקווה ואמונה עמוקה.
בלב דבריו עומדת ההצדעה לגבורת האימהות. הכהן מתאר את מסירות הנפש של האם הישראלית, הנושאת את בנה מרחם בידיעה שיום יבוא והיא תלווה אותו לבקו”ם, ומגדיר זאת כגבורה עילאית המשותפת לכל חלקי העם. הוא מציין כי המעמד שיקף את פניו היפות של עם ישראל על כל גווניו, מקצה לקצה, וכי למרות חסרונם של החרדים באותו מעמד ספציפי, ניכרה שם אחדות גורל חזקה.
האלוף הכהן מדגיש כי לא מדובר ב”פסטיבל” של חגיגות, אלא באירוע טעון בתפילה ובמסירות. לדבריו, ביום הגיוס כולם נושאים תפילה, גם מי שאינו מגדיר את עצמו כאדם מאמין, מה שממחיש את החיבור הרוחני והערכי העמוק של החברה הישראלית לשירות הצבאי ולשמירה על המדינה.
