ד”ר מרדכי קידר, מציג ניתוח נוקב ומדאיג על מעמדה המדיני של ישראל ועל העתיד לבוא. בראיון מזהיר קידר כי הזירה הבינלאומית כבר רואה ב”מדינת פלסטין” עובדה מוגמרת, בעוד שישראל גוררת רגליים ומאפשרת למציאות הזו להתקבע.
לדבריו של קידר, המצב בשטח כבר רחוק מהגדרות משפטיות של “קיימת או לא קיימת”. הוא מצביע על כך שלפלסטינים יש יותר שגרירויות בעולם מאשר למדינת ישראל, וכי מדינות מרכזיות כמו צרפת ובריטניה כבר מכירות בהן דה-פקטו. הטרגדיה המדינית, לשיטתו, טמונה בשתיקה הישראלית: בעוד העולם מדבר על “כיבוש מדינה”, ישראל אינה מציבה אלטרנטיבה הסברתית או מדינית ברורה. קידר מבקר בחריפות את המשך “הנשמת” הרשות הפלסטינית על ידי ישראל, פעולה שלדבריו רק מחזקת את התדמית של ישראל כמדינה פורעת חוק בעיני העולם.
במבט היסטורי מפתיע, קידר אינו חוסך בביקורת גם מהימין. הוא טוען כי הזרע הראשון להקמת מדינה פלסטינית נטמן דווקא על ידי מנחם בגין בהסכמי קמפ דייוויד ב-1978. “הבעיה בסכר היא לא כשהוא נפרץ, אלא בחריץ הראשון שלא מטופל”, מסביר קידר. בגין, לדבריו, נכנע לדרישתו של סאדאת לאוטונומיה ובכך פתח פתח למהלכים שלא ניתן היה לחזור מהם. הוא מתאר את בגין כ”ג’נטלמן פולני” שסמך על הבטחות של ג’נטלמנים אחרים, ובכך שגה טעות היסטורית מרה.
באשר לעתיד הקרוב, תחזיתו של קידר קודרת עוד יותר. הוא מעריך כי במידה ותעלה ממשלת שמאל לשלטון, ההכרה במדינה פלסטינית לא תארך זמן רב. “תוך חודש הם יכירו במדינה פלסטינית ויקבעו עובדות בשטח”, הוא מזהיר. לטענתו, החזון של השמאל הישראלי יתממש במהירות שתשאיר את הציבור הישראלי המום מול מציאות מדינית חדשה ובלתי הפיכה.
לסיכום, ד”ר קידר מציב מראה נוקבת מול מקבלי ההחלטות בישראל, מימין ומשמאל כאחד. הוא קורא להפסיק את מדיניות השתיקה וההססנות, ומזהיר כי כל יום שעובר ללא אסטרטגיה ברורה רק מקרב את ישראל לנקודת האל חזור, שבה העולם כולו יכיר במדינה פלסטינית בעוד ישראל נותרת מבודדת ומואשמת.
