אלכס בקלו סוקר את אחד הרגעים הדרמטיים והשנויים במחלוקת בהיסטוריה של מדינת ישראל: פרשת אלטלנה. בקלו מתמקד בנקודת המפנה שחלה ב-21 ביוני 1948, כאשר חטיבת אלכסנדרוני הציבה אולטימטום למנחם בגין בעיצומה של פריקת הנשק מהאונייה בחוף כפר ויתקין. לדברי בקלו, האולטימטום, שדרש מסירה מלאה של הנשק והסמכויות לידי צה”ל תוך עשרה רגעים (עשר דקות במונחי ימינו), לא היה רק דרישה מבצעית, אלא “פצצה מתקתקת” שנועדה להשפיל את הנהגת האצ”ל ולחסל את מעמדו של בגין.
בקלו מתאר כיצד בן גוריון ראה בהגעת האנייה ניסיון למרד, ושינה את הנרטיב במהירות מול הממשלה כדי לקבל סמכות לפתוח באש ולהשתלט על האירוע בכוח. הוא מדגיש כי בגין ניצב בפני דילמה בלתי אפשרית: היענות לאולטימטום הייתה נתפסת ככניעה משפילה שהייתה מפרקת את מנהיגותו, בעוד שסירוב סיפק לממשלה את התירוץ להפעיל כוח קטלני נגד הארגון. התוצאה הייתה חילופי אש קשים שגבו את חייהם של ארבעה לוחמי אצ”ל ושני חיילי צה”ל על החוף, וסימנו את תחילת ההפלגה הגורלית של אלטלנה לכיוון תל אביב, כשבגין עצמו על הסיפון מחשש לניסיון התנקשות בחייו. מבעד לניתוח המסמכים ההיסטוריים, בקלו מצייר תמונה של מאבק כוח פוליטי פנימי שהגיע לנקודת רתיחה אלימה, רגעים ספורים לאחר הקמת המדינה.
