בראיון שקיים ד”ר חיים שיין, מובאת סקירה וניתוח של תופעת העוינות הפוליטית והחברתית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, תופעה אותה הוא מגדיר כ”ביביפוביה” ומצביע על היבטים פסיכולוגיים וחברתיים עמוקים העומדים מאחוריה.
לדברי שיין, השיח הציבורי סביב נתניהו הגיע לרמות קיצוניות של אובססיה, שבהן שיקולים פוליטיים ואישיים גוברים לעיתים אף על האינטרס הלאומי הרחב. כדוגמה לכך, מוזכרת התנהלותם של כלי תקשורת מרכזיים שבחרו להפעיל שיקולי עריכה ולסנן חלקים מנאומו של ראש הממשלה בעצרת האו”ם במקום להעבירו במלואו לציבור, לצד עדויות מהשטח על מצביעים שבוחרים במועמדים רק מתוך עמדת “רק לא ביבי”, ללא קשר להתאמתם לתפקיד.
בניתוח שורשי התופעה, מציין שיין מספר גורמים מרכזיים: תסכול מצד האליטה הוותיקה על משך כהונתו הממושך של נתניהו, הקושי של מחנה השמאל להעמיד מולו מנהיגות בעלת שיעור קומה דומה, וכן יחס מתנשא ומזלזל לא רק כלפי המנהיג עצמו אלא גם כלפי ציבור בוחריו הגדול. מעבר לכך, מודגש כי החשש האמיתי בקרב חוגים אלו אינו נובע מסוגיות של דמוקרטיה אלא משינויים דמוגרפיים ארוכי טווח שמחזקים את הרוב המסורתי, הדתי והימני בחברה הישראלית.
בסיום דבריו, מביע שיין דאגה מפני חוסר היכולת של מתנגדי הממשלה לקבל את הכרעת הרוב בדמוקרטיה במידה והימין ינצח בבחירות, ומזהיר מפני התפרצות מחאות חריפות עוד יותר אשר עלולות להעמיק את השסע ולסכן את היציבות הפנימית במדינה. במקביל, מודגש כי התנהלות זו פועלת בסופו של דבר כחרב פיפיות עבור אותם גורמים, ומחזקת דווקא את המחנה הנגדי בציבור.
