בשיחה נוקבת על המתרחש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית, מנתח גילי כהן את יחסיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם המועמד וינטר. על פי כהן, נתניהו מנהל אסטרטגיה מחושבת שנועדה למנוע מווינטר לעבור את אחוז החסימה, צעד שמשפיע ישירות על גודלו של גוש הימין. בשיחתו, מצביע כהן על החשיבות האלקטורלית של וינטר, ומציין כי כאשר הוא עובר את אחוז החסימה, הוא מוסיף בערך שני מנדטים לגוש הימין. לעומת זאת, היעדרותו של וינטר מהכנסת גורעת שני מנדטים מהגוש, מה שמציב את הגוש על 63 מנדטים בלבד. לדברי כהן, במצב כזה, לנתניהו יש אינטרס מובהק לתמוך בווינטר ולהביא אותו אל מעבר לאחוז החסימה.
עם זאת, נתניהו בוחר לפעול בדרך שונה. אחת ההשערות המרכזיות שעולות בראיון היא שנתניהו אולי אינו מאמין לסקרים המעניקים לווינטר יציבות, וחושש ממאבק צמוד עם דמויות כמו איזנקוט. במקרה כזה, נתניהו מבקש להרוג את המפלגות הקטנות, ובמקרה הנדון את וינטר, כדי לנסות ולהגדיל את כוחו שלו, ובכך להגדיל את הסיכוי לקבל מהנשיא את המנדט להקמת הממשלה. כהן מציע זווית ניתוח נוספת, שלדבריו עשויה להיות הגיונית אף יותר.
הוא מתאר את נתניהו כשחקן שחמט הפועל בראייה קדימה, תוך מחשבה על היום שאחרי הבחירות. על פי ניתוח זה, נתניהו צופה בעיה מורכבת מול וינטר והחרדים. נתניהו אינו מעוניין להעביר את וינטר משום שווינטר מתכוון לעמוד על הצורך במציאת פתרון מקיף לסוגיית גיוס החרדים, תוך דרישה לגייס כמות גדולה. כהן מדגיש כי וינטר אינו קיצוני כמו אחרים, אך הוא נחוש בדעתו שלא להיכנס לממשלה ללא פתרון ממשי לנושא זה. נתניהו, לפי כהן, מעדיף להימנע מהתמודדות עם משא ומתן כזה ומעדיף להחליש את וינטר עוד בטרם יגיע לשולחן הדיונים. מעבר לניתוח הפוליטי, כהן משתף בתחושותיו האישיות מפעילותו כראש צוות תחקירי המלחמה באוגדת עזה. הוא מתאר את האירועים שחווה בקרבות השביעי באוקטובר כאירועים שפשוט אי אפשר לחוות דרך המסך.
