העיתונאי עקיבא ביגמן פרסם בעבר באתר "מידה" מאמר שכותרתו הייתה: "מכונת התעמולה המתמדת".
"הרעיון הוא שמערכת בחירות היא אירוע חריג במהלכו מגיעים לשיא של לחץ ציבורי, ושל 'גועל נפש' מצד השחקנים. לאחר הבחירות, המתח יורד, הקמפיינרים חוזרים הביתה ושבים לשגרה שבה הקואליציה והאופוזיציה אפילו משתפות פעולה ביניהן".
אלא שמאז הבחירות ב-2015 האירוע שאמור להיות "חריג" מסרב להתפוגג – בשונה ממערכות בחירות שקדמו לו – ונמשך למעשה עד היום.
האמוציות הציבוריות – מאז הקמת הממשלה הנוכחית – באו לידי ביטוי בתחילה סביב הרפורמה המשפטית, וכעת עברו לנושא החדש: גיוס חרדים. כמובן שהשמאל כבר "מחמם מנועים" לקראת המתקפה הבאה – "זו כבר אינה רק דה-לגיטימציה לממשלה, אלא למדינה כולה ולעם".
עוד מוסיף ביגמן: "השמאל בכנסת הוא שבוי של השמאל ברחוב – וזה מה שלא מאפשר להגיע לשום פשרה או פתרון כלשהו".
מהי נקודת המפנה ששברה את מחזוריות הבחירות-שגרה?
צפו בראיון המלא
חשיפה: מהי המטרה האמיתית של העמותות שמממנות את המחאה נגד הרפורמה המשפטית?
חזר ובגדול
קשה, אבל זה המצב.
בבחירות הראו את הדרך החוצה
לאלו שקראו לו…לך
אירוניה בהדרה 🙃
וככל שתתעקשו ככה, הוא ידאר ויגדל
זה הפרדוקס…
להילחם בו ואז להעצים ולחזק אותו
או פשוט לקבל את התוצאה
והזמן יעשה את שלו.