[vplayer id='10601']

בסערת הדיונים על הבאת פליטים שאינם יהודים מאוקראינה, נדמה לי ששכחנו כמה דברים פשוטים שצריך להזכיר. גיאוגרפיה, שכנים, ודמוגרפיה.

נתחיל מגיאוגרפיה. הפליטים מאוקראינה, נוסעים 60 שעות כדי להגיע לגבול. קלטתם? הם נוסעים 60 שעות כי הארץ שלהם, ענקית. אין לנו מושג בכלל של נסיעות כאלו בתוך הארץ שלנו. ואפילו ארץ גדולה כמו שלהם, נמצאת בסכנה על העצמאות שלה. אצלינו, יש אנשים שמציעים בקביעות לוותר על חלקים עצומים מהארץ הפצפונת שלנו, שתהיה עוד יותר פצפונת, ולא סתם חלקים, אלא את הרכס האסטרטגי המשקיף על כל גוש דן. אתם קולטים כמה חסרי הגנה נהיה אם ההצעה הזו תיושם? ארץ שיש לה אויבים, זקוקה לשטח, ובפרט לאזורים החשובים גיאוגרפית כמו רכס הרים שהוא מחסום הטנקים היעיל ביותר כנגד צבאות עתידיים שעלולים לרצות לכבוש אותנו.

וכעת לשכנים. השקט היחסי שנשמר על ידי עוצמתו של צה"ל והצרות הפנימיות של הערבים, גורמים לנו לשכוח שאין לנו שכנים, אנחנו ממש לבד. משפחה שבורחת משדרות, לא יכולה להגיע לגבול ירדן או לבנון כדי לבקש מחסה, כפי שעושות משפחות הפליטים מאוקראינה המגיעות למולדובה ורומניה. אצלינו, כל השכנים, לא רלוונטיים, כי לא משנה איזה הסכם חתמנו איתם, העמים הללו לצערנו, עדיין אויבים שלנו, בהכללה.  אין לנו לאן לברוח. מה שמחזק את הצורך שלנו לשמור מכל משמר על חלקת האדמה הקטנה שלנו, לעצמנו, ולא לחלק אותה לזרים.

ומה עם הדמוגרפיה? בעוד השמאל המנותק מהריתמוס היהודי-לאומי מכריז הכרזות לכאורה מוסריות שדווקא אנחנו, מכל מדינות העולם החופשי, צריכים לקלוט פליטים מאוקראינה – ולא, לא את היהודים, לא, דווקא את הגויים, כלומר אותו העם שטבח באבותינו בבאבי יאר ובפרעות ת"ח ות"ט. ועוד קוראים לזה "חובה היסטורית". נראה לי שהחוב ההיסטורי כלפי רוצחנו הוא לזכור את מה שעשה לנו עמלק, ולא לשכוח. אבל מעבר לזה, שאלת הפליטים היא עוד ניסיון להציף את הארץ בגויים ולהשמיד אותה דמוגרפית, כמו מהגרי העבודה הבלתי חוקיים שבג"ץ מתעקש להשאיר כאן.

אנחנו המדינה היהודית היחידה בעולם, ובחרנו שהיא תהיה דמוקרטיה. עובדת היותינו דמוקרטיה, מחייבת אותנו לשמור על רוב יהודי דמוגרפי, כי אנחנו בסכנה לאבד את המדינה שלנו לא פחות מהאוקראינים. בואו נשמור על החלקה הקטנטנה שלנו למען הדורות הבאים.