הסרטן הגיע לליאת פישר בהפתעה מוחלטת, בשיא החיים – קרוב לגיל 40, עם עבודה כמיילדת, כשהרגישה צעירה ונמרצת והתכוננה לריצת חצי מרתון. את הבשורה קיבלה בעקבות בדיקה שגרתית שתוצאותיה הגיעו כשהייתה בחופשה בתאילנד: "זה היה שוק, בלתי נתפס".
כשחזרה לארץ התגלה שיש לה סרטן בשלב מתקדם -4, שעל פי המחקר ניתן לחיות איתו עד חמש שנים בלבד, אך בדיקות נוספות לאחר חודש הראו שהיא בשלב 3 ושהיא הולכת לצאת מזה.
"החודש במהלכו חשבתי שאני הולכת למות שינה לי את ההסתכלות על החיים – הכל מרגש ושום דבר כבר לא מובן מאליו בעיני. אני בוכה כשאני רואה זריחות".
לחגים הקרובים תגיע ליאת לאחר הטיפולים האחרונים. היא מספרת כי התפילות של הימים הנוראים תמיד מרגשות אותה, והשנה במיוחד: "אנחנו מתפללים 'מי לחיים ומי למוות' ובסוף יש אחד שקובע. כמה אנחנו צריכים להגיד תודה על מה שיש".
ליאת שיתפה את התהליך בחשבון האינסטגרם עבור חברים ומשפחה ולא היה לה מושג לאילו מימדים יגיע השיתוף: "עלו לי העוקבים והתחלתי לקבל הודעות מאנשים שאני מחזקת אותם".
צפו בראיון המלא
להתנדבות בתמלול:
סרטן הוא לא מחלה סופנית. אחות של הדר שהיא גם אחות במקצועה, לא יודעת שהביופסיה עצמה, היא הגורם לפיזור המחלה. בכלל מי החצוף שחישב כמה זמן נותר לה לחיות? הטרמינולוגיה והתרבות שנוצרו סביב הסרטן, הן יצירה של תעשייה אכזרית. חישובי זמן נותר, טיפולים כימיים שכביכול אי אפשר בלעדיהם, ביופסיות וניתוחים פולשניים הם שגורמים את התמותה מהמחלה יותר מהמחלה עצמה אפשר לרפא סרטן אם ניגשים למחלה בשיטות מוכחות שלא מחלישות ופוגעות ביכולת הריפוי הטבעית האדירה שיש לגוף האדם. מציעה לליאת לבדוק את מחקריו ושיטותיו של פרופסור תומאס סייפריד. היא תגלה שהמחלה איננה נוראה כפי שתעשיית רעלים דורסנית אילפה אותנו להאמין, ושניתן להתרפא ולהימנע מתופעות לוואי לא נעימות כמו נשירת שיער, נימול, פגיעה במערכת העיכול, חולשה וכו'. יש תרופה לכל סוגי הסרטן ומי שמרוויח מהמחלה דואג שלא נדע זאת. מאחלת לה להתפכח מאמון של מי שפוגע בנו. בריאות שלמה, עד מאה ועשרים!