מה עושים לשופטים שסרחו? הפרסומים האחרונים על ניגודי העניינים של השופטים גרמו לכך שאנשים התחילו לשאול:  למה לא מעמידים אותם לדין? שהרי כאשר שופט מתמנה לתפקידו הוא מצהיר, על פי החוק, בפני נשיא המדינה את ההצהרה הבאה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". אז השופטים החדשים מצהירים בשמחה ובששון את מה שהחוק דורש מהם.
לקיים? זה כבר עניין אחר לגמרי. מתברר כי לא מעטים מהם אינם מקיימים את עיקרי ההצהרה.
הם אינם שופטים לפי החוק והם מטים משפט ומכירים פנים. כי מה אנחנו כבר רוצים משופט במערכת המשפט הישראלית? שיהיה הגון, שיהיה ישר דרך, שיהיה נקי כפיים. מה כבר ביקשנו?
ואז אנו בודקים את הנתונים ומסתבר לנו כי פעם אחת ויחידה בכל 75 שנות קיומה של מדינת ישראל, עמד שופט לדין.

בשנת 1966 הועמד

למשפט השופט המחוזי

אליעזר מלחי באשמת קבלת שוחד.

הוא יכול היה לקבל חנינה בעקבות מלחמת ששת הימים,

אבל העדיף להמשיך במשפטו ויצא זכאי.

האם זה אומר שכל השופטים בישראל

הם מלאכים צחורי כנפיים? ממש, ממש לא.
יש שופטים רבים טובים, ישרים והגונים.
אבל בגדול, מערכת המשפט הישראלית הסתאבה ומגוננת על אנשיה. אז האם יש שופטים שסרחו? בטח שיש. ולא מעטים.

בואו נראה מספר דוגמאות :

השופטת הילה כהן הייתה שופטת בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. והנה התגלה כי השופטת הזו פיברקה 14 פרוטוקולים והחלטות שיפוטיות. החונטה המשפטית גזרה עליה עונש של נזיפה והעברה לבית משפט השלום בצפת.
רק בעקבות השערוריה הציבורית שהתעוררה, התכנסה הוועדה לבחירת שופטים והחליטה להדיחה מכהונתה.

אבל הגברת לא

הועמדה

למשפט מעולם.

שופטת השלום רונית פוזננסקי.

השופטת הזו ניהלה חילופי מסרונים עם חוקר הרשות

לניירות ערך ותיאמה אתו את ההחלטות על מעצר חשודים.

היא הועמדה לדין? מה פתאום.

היא הושעתה לשנה וחזרה לכס המשפט.

שופטת שלום אחרת העלתה למערכת האלקטרונית של הנהלת בתי המשפט פסק דין מנומק עוד לפני שהוגשו סיכומי הצדדים, לרבות הסכום שבו יחויב הנתבע וסכום ההוצאות לחובתו !! היא הועמדה לדין? לא. היא הסבירה

שמדובר

ב"פרקטיקה

מקובלת".
השופטת רויטל פורת התבקשה לצפות בסרטים שהגיש אדם לבית המשפט כדי להוכיח שהוא הותקף על ידי חותנו. השופטת סירבה לצפות בסרטים בנימוק: "בית המשפט מאמין למתלונן (לא מגיש הסרטים) ועל כן אינו צריך לצפות בדבר". קרה לה משהו? בוודאי שלא.

השופט יוחנן כהן מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נתפס מעתיק לפסקי דין שלו קטעים מתוך הכרעות של שופטים אחרים. הוא ננזף, אבל הוא חזר שוב על מעשיו.

האם הוא

הועמד לדין? לא.
אפשרו לו להתפטר עם כל הזכויות המגיעות לו.

שופט שלום מחיפה היה חשוד באלימות במשפחה.
הוא לא הושעה אפילו מתפקידו והמשיך לשפוט.
שופט אחר תושב המרכז היה חשוד בעבירות אלימות בתוך המשפחה. הוא אפילו הודה בעובדות.
המשטרה

נמנעה במשך

3 שנים מחקירת העניין.
ומה קרה אתו בסוף ? אהה, הוא הלך ל"טיפול" ויצא ל"חופשה מרצון". תגידו וודאי שמדובר באזובי הקיר. אז בואו נעלה מדרגה.

לשופטת ורדה אלשייך סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב קרו ניסים ונפלאות.
היא פסקה לטובתו של גוף גדול במשק (ע"ע פיקנטי) ומיד לאחר סיום המשפט מונה בעלה לחבר בדירקטוריון של הגוף שזכה במשפט. צרוף מקרים? אשרי המאמין.
או לדוגמא נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת יצחק כהן. בשנת 2014 הועלו נגדו האשמות

חמורות על הטרדה מינית.

הוא הועמד

לדין? השתגעתם?

הוא אולץ לפרוש מתפקידו, עם כל

הזכויות המגיעות לו. וזהו? כן, זהו.
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה משה גלעד נחשד יחד עם רעייתו בהעלמות מס בפרשת חשבונות הבנק בשוויץ. הוא הוצא לחופשה. ומה קרה מאז? כלום.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ביצעה שיפוץ ענק בביתה בת"א. השיפוץ כלל שינויים במבנה המחייבים רישיונות מתאימים.
הגברת נמצאת

בתחום המשפט

מעל 40 שנה. כנ"ל בעלה שהוא

עורך דין גדול בתחום חברות הביטוח.

האם זה סביר שהם לא ידעו שצריך רישיון? ממש לא.

כולנו יודעים איך הייתה פוסקת חיות במקרה שהיה מובא לפניה מקרה כזה והנאשם היה טוען שלא ידע שצריך רישיון.
אז מה קרה לה? כלום. כידוע, כל שופט ברגע שהוא מתמנה

צריך על פי חוק להגיש רשימה של מניעויות.

מדובר

ברשימה

של האנשים או הגופים שהוא מנוע מלדון בעניינם בשל

חשש לניגוד עניינים. אז יש רשימה.

אבל השופטים פשוט מצפצפים עליה.
וכך נשיאת העליון אסתר חיות ישבה בלא מעט בהרכבים שבהם דנו בעניינן של חברות ביטוח גדולות שהיו מיוצגות על ידי בעלה.
כאשר התלוננו אצל נציב קבילות השופטים, השופט העליון לשעבר אורי שוהם, על השופטת חיות הוא ענה: "בדקתי איתה והכל בסדר". וכך השופט העליון לשעבר מני מזוז ישב בדיונים שבהם אחיותיו ייצגו את אחד הצדדים.
וכך השופטת ענת ברון ישבה בדיון של גוף פיננסי גדול, שלה ולבעלה היה עניין רב בו. אתם רק יכולים לנחש מה היה פסק הדין שלה.
וכך השופט העליון לשעבר ניל הנדל ישב לדון בתביעות על רשלנות רפואית נגד בית החולים סורוקה שהופיע ברשימת המניעויות שלו.הוא אפילו לא טרח ליידע את הצדדים שהוא מנוע מלשבת בדיון.

ועכשיו פירסם העיתונאי קלמן ליבסקינד כי השופט העליון יצחק עמית,

שעלול להיבחר

לכהונת נשיא

העליון אם תופעל

שיטת הסניוריטי,

ישב לא פחות מ-14 פעמים בדיונים שבהם אחד הצדדים

היה גוף גדול במשק שאחיו או גיסו שימשו בהם כבעלי תפקידים מאד בכירים.
השופט העליון עוזי פוגלמן שיכלל את שיטת הצפצוף על רשימת המניעויות. הוא פשוט הוריד לפני הדיונים את מי שהופיע ברשימת המניעויות והחזיר אותו לשם אחרי הדיון.
ומה קרה לשופט פוגלמן?

כאשר הוא

נשאל

על העניין הזה,

הוא השיב "הסרת שם

מרשימת

המניעויות

נתונה לשיקול דעתו של השופט…" חד, חלק ופשוט.
אז למי ששאל למה לא מעמידים שופטים שסרחו לדין, התשובה היא פשוטה : השופטים הם מעל החוק…