אם מדינה מחוללת טרור כמו איראן מפתחת נשק גרעיני, מדוע ארה"ב אינה תוקפת אותה?
פרופ' דוד פסיג מסביר כי ארה"ב, כמו שאר המערב וחלק גדול ממדינת ישראל, הייתה שבויה עד הטבח בגישת הכלה ובחשיבה ש"כולם רוצים בטוב", ולכן ניתן לפתור סכסוכים באמצעות פתרונות מדיניים ופשרות.
"אפשר לנהל את העולם בדרך הזו במשך 60-80 שנים, אבל זה בדרך כלל לא מחזיק מעמד בהיסטוריה", מבהיר פרופ' פסיג.
פרופ׳ פסיג טוען כי הקונספציה לא כשלה רק בישראל, אלא גם אצל אחרים בעולם, ולכן האמריקניים התגייסו לתמוך בנו ולשלוח כוחות לארץ, "יש התעוררות והבנה שאנחנו נעים לקראת ההתנגשות".
עוד הוא מתייחס לעמדותיו של החוקר אליהו יוסיאן ומודה: "אני לא אוהב את סגנון ההתלהמות הזה, יש בו מידה מסוימת של אמת אבל גם יהירות שעלולה לפגוע בנו, משום שאנחנו קטנים מדי אל מול העולם וזקוקים לענווה".
צפו בראיון המלא
פרופ׳ פסיק שכח לנבא את מסיבת הטבח של ה-7 באוקטובר
פרופ פסיג איננו נביא, אלא מנתח תהליכים היסטוריים וחוזה מגמות בהתאם…
שוב, אחד מהיחידה מתהדר בתוארו במקום לבסס טענה. דבר עניינית. לדבריו, ניתוח התהליכים של פסיג היה לקוי והוא לא זיהה את המגמה. עוקב אחריו כבר שנים וקראתי את ספריו. מן היושרה המקצועית הוא להודות בכשלים. זה נראה כמו ניסיון לצבור פופולריות על חשבון אדם שהתיאוריות שלו הוכיחו את עצמן מעבר למצופה, לצערנו. הייתי מצפה מפסיד ליותר ענווה בעצמו, בעיקר מקצועית אבל גם אתית. דבר לגופה של טענה גם אם נשאלת לגופו של אדם, וגבה את דבריך בראיות
הטענה של פסיג בניתוח פשוט:
1. תקיפה או הסתייגות לגופו של אדם ולא לגופה של טענה.
2. שימוש בפריימינג של אני הרוב, הוא חריג ולא בקונצנזוס. אגב, פסיג לא צפה את הצעד הקרוב, בשונה מיוסיאן שהתריע עליו כל הזמן, ובכך הוא מצטייר כמכיל ויוסיאן כריאליסט.
3. טענת הענווה מתבטלת אל נוכח איום קיומי. וגם בשגרה היא נכונה רק כשהיא מוכיחה עצמה, כשהיא תורמת להכלה שאותה ביקר- היא מביאה פחות ביטחון ויותר טרור ומלחמות.
4. מלחמות הקוממיות נעשו בניגוד לרצון המעצמות ורק הן שינו את מאזן הכוחות.
5. לא הוכח שיוסיאן יהיר. וגם יהירות אינה הוכחה לטענה שגויה. לא נעים אבל עדיין זקוק להוכחה.