סרן שילה ראוכברגר הי"ד היה בשמחת תורה במוצב בגבול עזה. כשהחלה מתקפת הטילים הוא ושאר החיילים רצו למרחב המוגן, אליו ניסו לחדור עשרות חבלים. במשך מספר שעות ניהל שילה את הלחימה והסתער על המחבלים בכניסה לצד עמיחי רובין הי"ד עד שנפל בקרב.
בזכות המאבק המוצב לא נכבש וחיי החיילים ניצלו, כמו גם חייהם של תושבי היישובים הסמוכים, שהלחימה עיכבה את הגעת המחבלים אליהם.
נירית, אמו של שילה, מספרת שתמיד הייתה סביבו הילה והיא ממשיכה להתקיים גם אחרי מותו, "אנחנו חיים אותו בכל רגע".
יש לה שלושה בנים נוספים בחזית, והיא מתארת כי כאשר באו לבשר לה את הבשורה הקשה, השאלה הראשונה הייתה מי מהם נפל.
היא מבקשת להבהיר כי אין בה כעס על המדינה וכי היא מרגישה שהוטלה עליה שליחות גדולה לבצע. עוד היא מתארת כי בשבת של חג סוכות שילה היה בבית ושוחח עימה ארוכות, "הרגשתי שמשהו בקומה שלו גדל ושמשהו גדול מחכה לו, רק לא תיארתי לעצמי מה זה יהיה".
נירית מספרת כי לשילה הייתה יכולת להתחבר לאנשים ולמצבים שונים מתוך נוכחות מלאה, תכונה אותה היא מאמצת בימים המורכבים הללו: "הפסקתי לנסות להסביר את ערבוביית הרגשות שבתוכי ופשוט להיות ברגע".
לסיום, היא מדגישה את חשיבות האחדות בעם ישראל ואומרת כי "כשאנחנו יחד יש לנו כוח בלתי רגיל שעוזר לנו כפרטים ומאפשר לקום".
צפו בראיון המלא
