אלעזר שטורם ביקש מח״כ לשעבר עו”ד צבי האוזר לצייר את היום שאחרי המלחמה בעזה.
צביקה האוזר השיב ואמר “אנחנו לא יכולים לסיים את המלחמה בלי הישג מינימלי שמורכב משלושה היבטים: 1. שארית הזרוע הצבאית של חמאס, זו שתיוותר בחיים, חייבת לצאת מעזה. 2. פירוז עזה מנשק כשצה”ל הוא שיאכוף זאת כמו הנעשה בשטחי B ביו”ש. 3. יצירת רצועת בטחון משטחים בעזה שאנחנו צריכים להישאר בהם”.
האוזר הוסיף ואמר שהמענה הישראלי שיחזיר הרתעה בשטח אחרי מה שהתרחש בשבעה לאוקטובר, אינו בהריגת אויבינו בלבד אלא דוקא באיבוד שטח. רק איבוד שטח מצד האויב הוא שיחזיר את כח ההרתעה לישראל. זהו המענה לזוועות שבוצעו בשמחת תורה.
בהמשך לאמירה זו, שאל הרב יצחק זאגא את עו”ד האוזר, “אם אתה כבר מקבל שהפעולה האפקטיבית היא איבוד שטח, מדוע אתה מסתפק ברצועת בטחון בלבד? למה חצי הריון? מדוע שמדינת ישראל לא תיקח את שטח עזה לשליטתה המליאה ותפתח אותו?”
עו”ד האוזר השיב “אינני מרגיש זר בעזה בתפיסה התרבותית מוסרית פילוסופית דתית רעיונית. אבל ישראל בעבר לא התנחלה בעזה. כל היישובים בעזה היו כ 7,500 איש. אינני חושב שהחלטה זו צריכה להשתנות. איננו צריכים לשלוט על שני מליון אנשים”.
לראייתו של האוזר, האסטרטגיה הלאומית ארוכת הטווח אומרת, שכרגע בגודל הנוכחי של אוכלוסיית ישראל היהודית, כורח המציאות הוא שאיננו יכולים לשלוט בכל עזה למעט אותה רצועת בטחון שמוכרחה להישאר בידינו לאחר המלחמה. ישראל מוכרחה לשנות את תוואי הגבול. לדעתו, רצועת בטחון היא דבר בר השגה בסיטואציה הבינלאומית שישראל נמצאת בה. שליטה על כל חבל עזה לשיטתו אינה מעשית.
צפו בראיון המלא.
