הפובליציסט ואיש ההתיישבות בועז העצני שותף יחד עם סניה ולדברג ואמיר וייטמן ליוזמת "היום שאחרי" בעזה, המציעה לפנות את תושבי הרצועה.
בראיון לעו"ד זיו מאור, מסביר העצני כי ההסכמים והפתרונות השונים שניסינו לאורך השנים הביאו למסקנה שאנחנו לא יכולים לחיות איתם יחד, "כל סוגי ההפרדה שיצרו באמצעות סילוק היהודים נכשלו, ולכן הפעם – שהערבים ייפרדו מאיתנו".
הוא טוען כי בעם יש נכונות לפתרון מהסוג הזה, אלא שההנהגה עדיין מייצגת את תפיסת הדור הקודם ומתקפלת מכל הצהרותיה מתחילת המלחמה. העצני גם חושש מההפוגה הנוכחית: "יש לי הרגשה שהמסמוס הזה יעצור הכל. רק לחץ מלמטה ואיום אמיתי על כסאו של נתניהו בטווח הזמן מיידי יכול לגרום לחידוש המלחמה – ואז המחירים יהיו אחרים לגמרי".
בהתייחסות לעסקת החטופים, אומר העצני כי הבעיה הגדולה היא אינה שחרור המחבלים, אלא הפסקת הלחימה שהצילה את חמאס ומאפשרת לו להתארגן מחדש. יתרה מזאת, מסתבר כי המגעים לעסקה מתנהלים כבר חודש – כלומר, לפני שרונן צור וחבורתו החלו עם קמפיין הסחיטה הרגשית, "היה לנו את הניצחון ביד, היינו צריכים להמשיך עוד קצת ולהותיר את האויב עם תחושת טראומה עמוקה".
צפו בראיון המלא
כל מהלך טוב שמגיע מתוך מחשבה מדינית ביטחונית אסטרטגית הוא חשוב
צריך רק להזהר מחשיבה של מימוש הגאולה השלמה וכו משום שבימינו ההשגחה האלוקית היא לא כמו בקריעת ים סוף שהיא גלויה לכל
לכן כל מהלך חייב להיות בדוק ברמת היישום
וכל מעשינו צרכים להיות כמובן לשם שמים מתוך אמונה בה' יתברך
אבל הכל בגדר השתדלות
אני חושד במיכאל בן ארי כמי שרוצה להוביל מהלכים משיחיים והוא מפחיד אותי
לגבי כישלון פינוי היהודים והצורך להעיף את העזתים מעזה, אין לי מה להוסיף. כל מילה.
אבל לגבי נתניהו, נכון שיש ביקורת מוצדקת לחלוטין, שגם אני שותף לה, בהקשר של העסקה ובהקשר של ההתקפלויות מהבטחות המלחמה (בלי מים, אוכל, דלק וכו׳), ואני מסכים שצריך להיות לחץ מלמטה, אבל לחץ חיובי – כלומר תמיכה חזקה מאוד. כי איום על הכיסא שלו בעת הזאת הוא טעות חמורה. אין לנו זמן להתעסק עכשיו בפוליטיקה ובטח שלא להחליף ראש ממשלה בזמן מלחמה. בוודאי לא כשהאמריקאים יושבים לנו על הראש. כי אם נתחיל פה תהליך של החלפת ראש ממשלה, גם אם לא בבחירות, האמריקאים מיד יתחילו ללחוץ עלינו לעצור את המלחמה, בטענה שאנחנו לא יכולים לעסוק בשני הדברים הללו במקביל. והדבר יהיה גרוע פי כמה וכמה אם זה כן יוביל לבחירות. אגב, יש כרגע דמות בכנסת או בציבור שהיא גם לא חלק מהקונספציה וגם יכולה לזכות לאמון ותמיכה רחבים בציבור, גם אם רק לצורך המלחמה (לא אמון פוליטי בהכרח, אלא אמון של שותפות גורל – על משקל הדברים שאמר גנץ לגבי כניסתו לממשלת החירום)? כי אני לא מכיר מישהו שעומד בשני הקריטריונים – ושניהם חייבים להתקיים, כי ראש ממשלה בלי אמון (או עם רמות אמון נמוכות מאוד) לא יוכל לנהל מלחמה, והתוצאה תהיה זהה למצב שבו נתחיל להתעסק בפוליטיקה. אז לחץ מלמטה – וודאי, אבל חיובי, של תמיכה. לחץ פוליטי ואיום על כיסאו – צרה צרורה.