מתרבים הדיווחים על מגעים לעסקה / הפוגה נוספת. בכירים ישראלים נפגשים עם הקטארים ובכירי חמאס עם המצרים.
מסתבר כי האירוע בסג׳עיה יצר סוג דינמיקה שדוחפת את ישראל לעסקה שניה. סינואר שוב משחק על הקלפים שיש לו, חלקם נוגעים ישירות לחומרי הגלם שמגדירים את החברה הישראלית פנימה.
כפי שאמר אתמול נשיא המדינה: ישראל תהיה מוכנה לשלם במחיר של הפוגה בעבור שחרור חטופים.
אין נכונות ישראלית לשנות את כללי המשחק ולהפוך את המשא ומתן עם חמאס על פיו לכלל 'עסקה ישראלית' ולא חמאסית שתאפשר לה להתקרב לסיום המלחמה בתמונת ניצחון חשובה נוסח גירוש הנהגת חמאס מעזה.
חוסר הנכונות לשנות את כללי המשחק נמצא גם בפעולות אחרות של ישראל בהן הנושא ההומניטרי. הטריז שישראל תוקעת בעצמה בין חמאס ובין האוכלוסיה ברצועה אינו משרת את מטרות המלחמה והשגת היעד בנסיבות שבהן כנראה שחלק ניכר מהסיוע גולש לידי חמאס.
אמירת ה-"10 השנים" של הרמטכ"ל אתמול מבטאת אולי הסתגלות של צה"ל לאופי המיוחד של המלחמה הזו ולכך שהדיבורים על "שבירה", "פירוק" מבטאים היגיון צבאי קלאסי, אבל לא את ההיגיון הטרוריסטי שאיתו מתמודד כרגע צה"ל שהופך את המערכה הזו לארוכה, ואת ההישגים ליותר חמקמקים.
סוג כזה של מערכה ייאלץ את ישראל להגדיר מחדש את תמונת הניצחון ואירוע הניצחון: שקט ביטחוני מוחלט? כניעה של חמאס? עזיבת הנהגתו? לכידת הנהגתו? כיבוש השטח העילי כולו של הרצועה?
מכל מקום, הרושם הוא כי לישראל יש את האשראי להחריף את צעדיה ברצועה. זה קשור בעיקר לשינוי אצל האמריקנים.
אלה היו שמחים מאוד לסיים את הסאגה מול חמאס מהר למדי במסגרת עניינם לקדם את החזון האסטרטגי שלהם במזה"ת (שונה בתכלית משל ישראל) וזו הסיבה שהם מעניקים לישראל חבל (כדי שתוכל אחר כך לתלות את עצמה באמצעותו), אבל ראוי שתנצל אותו לתכליותיה.

על החזון האמריקני מעידים שלל סימנים המעידים על כך שממשל אובמה לא הלך לשום מקום: החל מההתרפסות אתמול בפני קטאר וכלה בכוח המשימה שמוקם בהקשר החות'י שנראה הרבה יותר כמסגרת דיפלומטית ימית, הרבה יותר ממסגרת ימית לוחמת.
האיראנים קוראים כמובן היטב את הרפיסות של מעצמה שיכלה כבר להשבית כמה נמלים בים הערבי/פרסי, אינם מתרגשים מכוח המשימה, מארגנים כוח משימה משלהם ומתפללים שביידן לא יעזוב בעוד קצת למעלה משנה את הבית הלבן.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.