שלושה חודשים מתחילת המלחמה ותמונת המצב מלמדת על התכתשות מתמשכת בשתי זירות עיקריות: הדרום והצפון.
ככל שהדיבור על הכרעה/מיטוט/השמדה של חמאס בדרום מתרחק וככל שהפער בין תכליות הקצה הללו לבין המימוש גדל, כך צפוי לגבור הלחץ בישראל לעסקת חטופים נוספת.
אבל הרושם הוא כי בינתיים הנהגת חמאס אינה חשה מאוד לחוצה לעסקה שכזו. יש לה אורך נשימה. הן אולי בשל שינוי דפוסי הפעולה של צה״ל, הן בגלל החזית הצפונית שמתחממת והן בגלל הפעילות בשדה המדיני משפטי.
הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג הוא חלק מכלי המלחמה של חמאס, כשם שהיו בזמנו הפגנות התמיכה האנטישמיות בתנועה בשלבים הראשונים של המלחמה.
ישראל, כך הרושם, מוטרדת מאוד מהסיטואציה הזו. המינוי של אהרון ברק לשופט מטעמה הוא אינדיקציה ברורה לרמת החרדה הישראלית.
החזית המשפטית בהאג מתווספת לחזית המדינית. מזכיר המדינה האמריקני נוחת בישראל. יש לו מטרה מאוד ברורה: למנוע התלקחות נרחבת יותר, בעיקר בחזית הצפונית שעלולה להביא להתלקחות איזורית רבתי.
מניעת התלקחות כזו כרוכה בהשקטה של הדרום ובמאמץ לפתור את הצפון בדרך דיפלומטית. הבעיה היא, שמודל כזה משחק לידי נסראללה שקורא היטב את המציאות האסטרטגית.
נסראללה אינו חפץ בעימות כולל, אבל גם אינו נרתע ממנו ומבין שבידיים שלו יש קלפים לא רעים בכלל, בין אם כדי לסחוט את ישראל וארה״ב בנוגע לחזית הדרומית, בין אם כדי לסחוט אותן לגבי נקודות המחלוקת בגבולות.
זו ההזדמנות שלו ליטול את ההובלה של מחנה ההתנגדות לאחר שסינואר לקח אותה מאז מאי 2021 והשאיר אותו הרחק מאחור.
בינתיים נהנה נסראללה מהיכולת שלו לעצב, להרחיב ולהנדס את גבולות המערכה שהוא מנהל מול ישראל ובעיקר להפגין יכולות שברור לישראל כי היא תפגוש אותן הרבה יותר במערכה כוללת.
המצב הזה כולא את ישראל אסטרטגית ומכניס אותה לדילמה קשה בין חלופות שאינן מיטביות: כניסה למו״מ סחטני עם נסראללה (שסביר כי יכניס לתוכו גם את עזה); המשך ההתכתשות הנוכחית שנסראללה נותן בה את הטון או מלחמה כוללת (התרחיש הכי פחות רצוי ונוח לה במציאות הנוכחית).
וכל אותן דילמות הולכות ומתחדדות בצל המציאות בדרום, של מלחמת גרילה מתישה, ארוכה, רחוקה עדיין מסיום שלמעשה כובלת את ידי ישראל מבחינת מנעד האפשרויות שלה לגבי הזירה הצפונית.
הערה (חוזרת) לגבי יהודה ושומרון. המציאות שם דומה מאוד למציאות ברצועת עזה. אין מדובר רק בקיני טרור בודדים בצפון השומרון. התופעה רחבה מאוד, הן גיאוגרפית והן ארגונית ויש נגיעות של גורמי ביטחון פלסטינים בעניין. רעיון הפשיטות עובד. אבל בדומה לרצועה אינו ממצה את ההיגיון של הטיהור והניקוי.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
https://smallpdf.com/file#s=9a677265-39f8-45d9-8558-5a9dd5e30711
השב"כ מסטולים